טוב, בתכל’ס???
יש מעט מאוד ניחוחות אפייה שמשתווים לזה של מאפה שמרים שיוצא מהתנור.
אני זוכר שכשהייתי קטן [אמ, יותר], אז ליד בית הספר לא הייתה שום מאפייה, שום קונדיטוריה, שום בית מאפה בקרבת מקום, ובכל זאת!
תמיד בשישי היה ריח של מלא עוגות שמרים שנאפות מהבתים של כל דיירי האיזור.
אלא אם כן הייתי נשאר מאוחר בשישי בגלל ריתוקים או עונשים ואז היה ריח של חריימה.
סתם לא הייתי נשאר אף פעם מאוחר בשישי אני לא יודע על מה אתם מדברים מה זה חריימה הכלב אכל לי את האישור זה היה ככה כשהגעתי.
לפני הרבה מאוד זמן,
אני עדיין יכול לזכור,
איך המוזיקה הייתה גורמת לי לחייך.
סתם לא, זה אמריקן פאי; היום הקטגוריה היא:
לפני כמה זמן, אפרת שאלה אותי:
“מתי ניפגש?”
אז אמרתי לה- Just call my name- and I’ll be there.
33 רפרנסים לייטר, והגענו להחלטה שאנחנו הולכים להיפגש ולצלם את מדור פסח ב-27.03; שהוא תאריך חגיגי ולא[/ו] רק בשל העובדה שהוא האניברסרי של גבירתנו מורתנו ורבתנו מאריה.
כדי לחגוג את המאורע, הרכבתי לנו פלייליסט Divas מיוחד באפל מיוזיק, שתיאורטית היה אמור להיות מורכב מ-22 אמניות, 4 שירים כל אחת, שיסתכמו ב-88 שירים. כצפוי, התחלתי אלפביתית, ולמרות שכשהגעתי ל-K, ספציפית קיילי, הצלחתי לסנן, בלב כבד ובדיסוננסים כבדים עוד יותר, את הדיסקוגרפיה המרימה שלה ל-4 שירים- אז כשהגעתי ל-M וספציפית למאריה, זו כבר הייתה משימה בלתי אפשרית.
ומילא אם היה פה את טום קרוז [סירקה 1996] מפזז לו, אבל הדבר היחידי שמפזז פה זה הציפור העוכרת במרפסת שלי שחושבת שהיא בעצמה אמורה להכנס לפלייליסט, אבל בפועל היא יותר כמו סקאטל שמנסה להכניס את אריאל ואריק לאווירה רומנטית; או כדברי ג’ינקס? Delusion: Convince yourself.
וואי אתם יודעים מה הכי מלחיץ בעולם?
יונים בהיסטריה.
כי לפני כמה זמן, קמתי לי בבוקר סופ”ש חמים ונעים.
התאמנתי, התקלחתי, ושמתי את המגבת לייבוש במרפסת.
הלכתי לאכול, ובעודי חוזר- מה אני רואה, מתהלכת במרפסת עם חזה בולט כאילו היא רס”ר משמעת במחנה טירונות??
יונה!
חיה קנטרנית.
אתם מכירים את זה שלפעמים אתם ממש ממש אוהבים משהו,
בלי סיבה מיוחדת,
בלי הסבר הגיוני,
פשוט כי ככה,
ופתאום אתם מגלים פרט אינפורמטיבי שמסביר את הכל?