פריז לחובבי קונדיטוריה

היוש וברוכים הבאים ל- "פריז לחובבי קונדיטוריה" הרי הוא פוסט פריז המפוצפץ שלי, שבתקווה יעזור לכל מי שמתכנן טיול קונדיטורי לפריז, בין אם לאכול, לקנות, לצלם, או סתם לטייל ולרייר על עוברי אורח! סתם אתם לא תריירו על עוברי אורח, אלא על העוגות שלכם. סתם לא על העוגות, מריירים הרי לפני שהעוגות מגיעות, אז זה בטח יהיה על החולצה או משהו. מזל שזו בירת אופנה, בטוח נמצא סינר יפה.

אזהרה: זה יהיה ארוך.

אז איפה נתחיל? נראה לי בשדה תעופה. רוב הטיסות נוחתות בשדה התעופה "שארל דה גול" [CDG] כשהגייט של ישראל בד"כ מרוחק ומנודה מהמחנה כמו חולה צרעת. אבל נו מילא. כשאני ומאיה [שאגב, אם יש מישהו לטוס איתו לפריז, זו מאיה, שאשכרה מכירה את פריז לפי מקומות וסימוני דרך, ולמעשה, מסתובבת לה בפריז עם אופניים ופנכת מלח כאילו היא ביפו- עוד על כך בפוסט המרהיב שלה] נחתנו בפברואר שם, היה תור ע-צום בביקורת גבולות, והיה רק פקיד אחד מנומנם ודי שבוז שדרכו צריך לעבור. לעומת זה, באוגוסט, הגעתי עם הדר [אקא sister from another mister] והיו שם 4 דלפקים! והם תקתקו את האנשים כמו מפעל ייצור ביפן. אחרי שאתם עוברים אותו ומקבלים את המזוודות, אתם צריכים להגיע לפריז. אנחנו תמיד בחרנו להגיע לפריז ברכבת [כי אין לנו הרבה לסחוב], וכשהגיע הזמן לעזוב אותה ולחזור לארץ- אז לעשות את זה במונית [כי אנחנו נסחוב הרבהההההההה].

משדה התעופה מגיעים מן הסתם, ישר למלון. בד"כ הכי נוח לקחת את רכבת ה-RER לאיזושהי תחנה מרכזית בפריז [נניח Gare de Lyon או Gare du Nord], ואז להחליף למטרו, או, ללכת קצת ברגל אם המלון קרוב. אז, אתם יוצאים מהשדה, הולכים ימינה אחרי השלט של RER, וממשיכים ישר ישר ישר עד שמגיעים למסוף. אם יתמזל מזלכם [בונז'ור סאנדיי בחופשת הקיץ!] הוא יהיה ריק ותוכלו להתבחבש בו ולנסות לתפעל את מכונות הכרטיסים בפנאן שלכם, מבלי להילחץ מהאנשים מאחורה כאילו זה יום שישי בשופרסל. בכל מקרה, המכונות הרלוונטיות הן מכונות צהובות אפורות כאלה, ויש שם ממשק שמשנה את השפה לאנגלית, במידת הצורך. כרטיס עולה בערך 10 אירו, ואפשר לשלם בכרטיס אשראי [תזכרו לקנות מט"ח]. נכון לאוגוסט 2016 הרציף של פריז הוא הרחוק יותר, ולפעמים המדרגות הנעות לא ממש נעות. אבל הן גורמות לך לנוע, שזה גם משהו.

אחרי נסיעה נעימה למדי ב-RER, אתם מגיעים לפריז. אם אתם יכולים להגיע למלון ברגל- הידד! עכשיו אפשר להתחיל לטייל. אם אתם צריכים לנסוע עוד קצת כדי להגיע למלון- אז אתם צריכים לקנות כרטיסים למטרו. אני ממליץ לקנות את הכרטיס המשולב [שמשלב גם את התחתית וגם את האוטובוסים- שני אמצעי התחבורה שהכי תשתמשו בהם- כי זה גם יותר נוח, וגם זה מאפשר לכם לטחון לכרטיס את הצורה מבלי לחשוב פעמיים] כבר עכשיו לכמה ימים- נניח אתם חמישה ימים בפריז, אז תקנו לחמישה ימים. פשוט! מה שכן חשוב לדעת זה שהקווים בפריז מיוצגים ע"י התחנה האחרונה של הקו לאותו כיוון. אז כשאתם רוצים לדעת לאיזה רציף לרדת- תצטרכו לדעת את התחנה הסופית של הקו שלכם בכיוון שאתם רוצים, אבל זה לא נורא כי: א) הורדתם איזושהי אפליקציה של התחנות במטרו לפלאפון; ו-ב). יש מפות ליד כל יציאה לרציף במטרו.

[אילוסטרציה ^]

אוקיי, אז אחרי שהגעתם למלון והמזוודות נחות להן בשקט, ואתם סוחבים קצת פחות קילוגרמים איתכם [תיכף זה יתווסף לירכיים, אל דאגה]- אפשר להתחיל לצאת לסבב פטיסרי! אז זהו, שזה די תלוי מה השעה. רוב הקונדיטוריות והמאפיות נסגרות עד 19:00, וגם זה כשהם מרגישים נדיבים. האמת שאם הם באמת מרגישים נדיבים, אז הם ידחפו לכם כמה קרואסונים ושוקטים ופלאן בחינם. תשאלו את מאיה. אז קדימה, השעון דופק!

בגדול, אם השעה קצת מאוחרת, אז כדאי ללכת לגאלרי לפאייט- Galeries Lafayette- שזה כמו חנות כלבו ענקית- תחשבו Macy's- שפרושה על כמה בניינים. הבניין שמעניין אותנו נקרא Gourmet Lafayette, וקל לזהות אותו מרחוק אם מחפשים את uniqlo שנמצא ליד. בקומת הכניסה יש מלא דוכנים של קונדיטוריות נבחרות מרחבי העיר, ואפילו אוכל אמיתי ככל שממשיכים פנימה. אם יורדים קומה אחת למטה אז יש סופר ענק ומלא במוצרי גורמה [חמאת בורדייה] ופחות-גורמה [סוכריות HARIBO], ופירות יער שופעים והורסים.

אבל אם השעה לא מאוחרת? אז אפשר להתחיל את סבב הקונדיטוריות!

כבר בפעם הקודמת שהייתי בפריז, היה קרב צמוד מאוד בין 3 המקומות הראשונים. ועכשיו, משהזדמן לי לטעום יותר דברים, זה אפילו יותר צמוד. למעשה, זה כל כך צמוד, שאני לא יכול לבחור ביניהם, אבל הם מבחינתי ה-creme de la creme; השילוש הקדוש, המאריה-וויטני-סלין* של הפטיסרי הפריזאי. ואלו הם: פייר הרמה, סיריל ליניאק וקלייר דמון. למעשה אנחנו חזרנו לכל אחד מהם כמה פעמים כדי לבדוק כמה שיותר דברים מהויטרינה המושלמת של כל אחד/ת.

Pierre Herme

קודם כל מה שצריך לדעת זה שלמרות שיש הרבה סניפים שלו ברחבי העיר [גם ב-Galeries Lafayette], רק ב-2 מהם מוכרים את הקינוחים והמאפים: הסניף ב-Bonaparte, והסניף ב-Vaugirard. כל שאר הסניפים רק מוכרים שוקולדים ומקרונים [שהם כמובן מעולים]. אבל בואו רק נגיד, שלא סתם הוא זכה בתואר הקונדיטור הטוב בעולם, החבוב. הקינוחים מוקפדים, המאפים מפעימים, הטעמים מדוייקים והכל טוטאל מוש. מה לא אכלנו שם?

[שזה קוד ל-מה כן אכלנו שם]:

  • Carrement Chocolat– עוגת השוקולד המוחלטת שלו, שהיא כמו הילולה לשוקולד המריר שמככב בכל אחת מהשכבות: בסיס דחוס, קרם חלק, מוס אוורירי, זיגוג עדין ודף שוקולד דק ופציח מלמעלה. מושלם. [עריכה 12/11/2016- אחרי אינספור נסיונות, הנה המתכון לשלמות הזו– וזה פשוט יותר ממה שחושבים!]

  • Moka Infiniment– עוגת מוס קפה שהופיעה, במהדורה מוגבלת, בקולקציית הקפה האינסופי שלו, ולכן גם פה, הקפה הוא שחקן ראשי בכל שכבה- בסיס ג'נואז ספוג בסירופ קפה, מעל קרם פטיסייר-קפה, מעל זילופים של קצפת-קפה, וקישוטים של עוגיות קפה קטנטנות ופולי קפה מצופים שוקולד, כשאת הכל עוטף באהבה שוקולד לבן צבוע בצבע קפה. הדבר היחיד שהיה טעון שיפור זה שהעוגה לא הייתה מתוקה מספיק, וכקינוח זה חיסרון גדול.

  • Venus– דבר נוסף שפיירוש ידוע בו הוא השילובים המיוחדים שלו שנעשים באופן כ"כ מדוייק, שגם אם אתה לא אוהב טעם מסויים, יש סיכוי טוב שתאהב אותו אם תאכל אותו אצל פייר. ב-ונוס, הוא משלב בין תפוחים למי ורדים, עם תחתית סבלה ברטון, ספוג אוורירי, קונפי חבושים ותפוחים עם מי ורדים, וקרם מסקרפונה-ורדים, בעיטור מאלחש של פרוסות תפוחים. אני לא אוהב מי-ורדים, אבל הטעם פה כ"כ עדין ומשתלב כ"כ טוב עם התפוחים שזה כאילו רק מחזק את הטעם של התפוחים. מוש.

  • Tarte Infiniment Café – טארט הקפה האינסופי שלו, כשהפעם קלתית עשירה היא זו שמכילה את טעמי הקפה שנמצאים בספוג [והסירופ, ליתר דיוק], בגנאש ובקצפת. פה המתיקות מאוזנת [אולי בגלל הגנאש והבצק הפריך, שמתוקים יותר מפטיסייר וג'נואז], אז פולי הקפה שלמעלה גם הוסיפו מרירות קלה לסיומת, ולא העמיסו ממנה. מוש.

  • Deux Mille [2000] Feuilles– מילפיי [= "אלף עלים" בתרגום חופשי] בשדרוג רציני לטעמי נוגט. אני לא בטוח למה קוראים לזה דווקא "2000 עלים", כי במתכונים שאני ראיתי כמות הקיפולים היא זהה לזה שבמילפיי רגיל, אבל שכבת הפייטה שבאמצע בהחלט מוסיפה עוד רסיסים של קריספיות בין שכבות בצק העלים המקורמל וקרם מוסלין הנוגט. מוש.

  • Tarte Infiniment Chocolat Au Lait– הפעם בליין האינסופי- שוקולד חלב! זה נגיד טארט שלא היה בפברואר האחרון [של 2016], אבל באוגוסט [2016] הוא כבר היה, אז זה חדש-דנדש. בד"כ במוצרי האינסוף שלו יש טעם אחד, דומיננטי, שמופיע בכל שכבה [או כמעט כל שכבה], אבל פה, שוקולד החלב מופיע רק בגנאש ובדיסק השוקולד המטומפרר מלמעלה. אל שוקולד החלב מצטרפים גם קרמל רך, בוטנים מלוחים ופניני שוקולד שמנמנים, וכצפוי מטארט, הם יושבים על קלתית של בצק פריך מתקתק. כבר מהתיאור של זה אפשר לדעת שזה היה מוש, ולמעשה זה היה כה מוש שהייתי חייב להכין את זה בבית- והנה המתכון.

  • Bostock Infiniment Chocolat– בוסטוק הוא בד"כ פרוסת בריוש יבשה קצת, שמספיגים בסירופ, מורחים מעל קרם שקדים, מפזרים קצת שקדים פרוסים ואופים בתנור עד שהקרם אפוי, קצוות הבריוש קראנצ'יות, אבל המרכז רך וקרמי. קצת כמו פרנץ' טוסט על ספיד. בגרסת השוקולד האינסופי, גם לסירופ מוסיפים שוקולד [או קקאו], גם לקרם השקדים, ובמקום פרוסות השקדים מלמעלה- יש שברי נוגטין עם פולי קקאו. מוש, אלא מה.

  • משהו ששכחתי את השם שלו, אבל הוא היה נראה יפה, והיה בפנים ג'נואז עם איזשהו קומפוט פירות אדומים, בציפוי צחור ומבריק. נחמד, אבל לא יותר מזה.

  • Origine– מהפשוטות בויטרינה- שכבות של ביסקווי שוקולד ומוס שוקולד מריר, עם שוקולד מטומפרר בקטנה, מלמעלה. היה טעים, אבל כשהוספתי מלח מהפק"ל של מאיה היה יותר טעים.

  • Plaisir Sucré– הקינוח האלמותי של פיירוש שמורכב משכבת דקואז עם אגוזי לוז, מעל- שכבה קריספית של פייטה ונוגט, ואז גנאש שוקולד חלב, דף מטומפרר של שוקולד חלב, שוב גנאש שוקולד חלב, עוד דף מטומפרר, קצפת [שנטי] שוקולד חלב, ועוד דף שסוגר את הבסטה. טוטאל מוש!

כאמור, יש 2 סניפים ששווה ללכת אליהם, הסניף ב-Bonaparte והסניף ב-Vaugirard.

  1. 185 Rue de Vaugirard; תחנת המטרו הקרובה: Pasteur
  2. 72 Rue Bonaparte; תחנת המטרו הקרובה: Saint Sulpice

Cyril Lignac

הו, סירילוש. נראה לי השתפכתי עליו מספיק כבר בפוסט של טארט הלימון הליניאקי, לא? הפטיסרי שלו [שנקרא בפשטות "La Patisserie Cyril Lignac"] היה המקום הראשון שרצנו אליו כשהיינו שם באוגוסט, וחזרנו לשם כמעט כל יום. וזה אומר הרבה. זאת אומרת, זה עזר שהמלון שלנו היה במרחק הליכה משם, אבל עדיין. אחרי שמסתכלים על הויטרינה שלו, אי אפשר שלא לרצות לטעום כל דבר. וכדאי לטעום כל דבר, כי הכל ממש מוצלח, והקואין אמאן שלו, לדעתי, הכי טעים בפריז. האמת שיש מצב שטעמנו באמת כל דבר באוגוסט. אממה? אנחנו חוזרים הבייתה, וכמה ימים אחרי זה רואים שמיסייה ליניאק פתח לו שוקולטרי בסמוך לפטיסרי!! ועוד יש טארט שוקולד שדומה לטארט הלימון ההורס שלו!! אז ברור שזה נכנס לרשימה לפעם הבאה בפריז. מה שעוד טוב בשוקולטרי זה שיש מקום לשבת והכל מצוחצח ומבריק ועם צלחות נחושתיות ושולחנות בצבע אוקיינוס. כפרה עליהם. מה שקצת באסה אצלם זה שיש עוגות מוס גדולות שאין בגרסה הקטנה. נו מילא. אנחנו היינו בשני סניפים של הפטיסרי- ב-Paul Bert [ששם נמצא גם השוקולטרי], וב-Pasteur. מה אכלנו?:

  • L'Equinoxe– עוגת מוס, עם תחתית ספקולוס [כמו עוגיות לוטוס] פריכה, קרמו קרמל מלוח ומוס וניל, כשכל העוגה מרוססת בריסוס אפור [!] שיכול להיות מרתיע לחלק מהאנשים, אבל בעיניי זה יפה. אה ויש טיפות אדומות של איזשהו משהו לא ברור מלמעלה, אבל זה מוש.

  • Tarte Choco Noir– טארט שוקולד מריר שנמכר ליד הקופה במין מעמד שקוף. הטארט עצמו די פשוט, ומורכב מבצק פריך עם גנאש שוקולד, ומין שבבי שוקולד למעלה, שעד שהצלחתי לפענח מה הם בדיוק הטארט נגמר. טעים, אבל יש דברים יותר טעימים.

  • Tarte au Citron – טארט הלימון המהולל והמושלם והיפהפה והטעים שכבר פרסמתי גרסה מפוצפצת שלו בעבר. מה שמיוחד בטארט הזה, חוץ מהעיצוב המיוחד, הוא שיש טעמי נוגט קלים, בזכות תחתית הלוז הפריכה, שמסתבר שביחד עם טעמי הלימון שבמלית המזולפת זה מגה שוס. מעל יש דף שוקולד לבן וטיפות גלוקוזה שידמו את הדמעות שלכם כשתתענגו על הטארט הזה. ברור שמוש.

  • Tarte au Chocolat– זה בעצם הטארט שגילה לי שיש שוקולטרי חדש לסיריל כשראיתי את התמונה שלו באינסטוש. הטארט הזה מעוצב כמו טארט הלימון הנ"ל, ופה הכל שוקולדי- מהתחתית הפריכה, דרך הקרמו המריר, כולל זילופי הקרם והדף שמלמעלה. מושששש

  • Le Cappuccino– עוגת מוס קפה- בניגוד לעוגת המוס של פיירוש, העוגה הזו הייתה מאוד מוצלחת [אבל טארט הקפה של פיירוש יותר]. מעל בסיס של ביסקווי שקדים, משחקים להם בהנאה קרם מסקרפונה, קרמו קרמל ומוס קפה. כל העוגה מרוססת בדולסה, ולקישוט יש דיסקית שוקולד צבועה בנחושת, טראפל, ועוד כמה טיפות שונות, כמיטב המסורת. טעים מאוד.
  • Le Chocolat Vanille– עוגת מוס שוקולד-וניל שכצפוי, משלבת בין שוקולד לוניל, אבל גם מוסיפה קצת פלור דה סל וגרידת תפוז שבקושי מרגישים. לטעמי צריך קצת יותר מהביסקווי בעוגה הזו, כי קרם הוניל וגנאש השוקולד הם קצת משעממים כשיש מהם יותר מדי.

  • Noisette– עוד קינוח מלבני שהפעם מהלל את אגוז הלוז- תחתית שקדים [למה לא לוז, אם כבר??], קרם לוז, גנאש ג'נדויה ועוד שכבה דקה של קרם משוקולד חלב, שזה בחירה מאוד חכמה כי שוקולד החלב מצליח לתרום שוקולדיות מבלי לגנוב ללוז את ה-thunder. מוש.
  1. 55 Boulevard Pasteur; תחנת המטרו הקרובה: Pasteur
  2. 24 Rue Paul Bert; תחנת המטרו הקרובה: Faidherbe-Chaligny

Claire Damon

לפטיסרי/בולנז'רי של קלייר דמון קוראים des Gateaux et du Pain, וגם הוא נמצא ב-Pasteur. יש סניף נוסף ב-Rue de Bac, שזה גם רחוב ראשי של מלא קונדיטוריות. מספיק להסתכל על הקרואסון שלה בשביל לראות שאצלה הכל סופר מוקפד- מהויטרינה של העוגות והטארטים, ללחמים, והמאפים, והמוכרים, והכניסה/יציאה, וזה די הגיוני בתור אחת שהייתה 5 שנים אצל הרמה ו-5 שנים אצל מישלאק. הטעמים שלה נקיים וחדים ואפילו מרעננים, לא רק בגלל הטעם, אלא גם בגלל החדשנות שלהם, והכל מאוד יפהפה. אצלה אכלנו:

  • Chou Poire– פחזניה גדולה בציפוי קראמבל, שחתכו את החלק העליון שלה, ומילאו בקרמו אגסים ומלית אגסים מרעננת. אני לא אוהב בצק רבוך, אבל הטעם המושלם של האגסים כ"כ פיצה על זה, שלא הייתי מתנגד לאכול פחזניה כזו כל יום. אבל קטנה.
  • Kashmir– קינוח מיוחד ומסקרן, שמורכב מתחתית שקדים רכה, קומפוט תמרים-תפוז וזעפרן, קרם זעפרן ומוס וניל. נורא רציתי לאהוב את זה, אבל לא ממש אהבתי.

  • Lipstick ananas et citron vert– אחד מהקינוחים היותר מוצלחים מכל מה שאכלנו, בכל המקומות. "ליפסטיק" הוא השם הכללי שניתן לכל הקינוחים דמויי הבומב [שהם בצורת כיפה, או חצי כדור] ובכולם יש תחתית קראנצ'ית של שקדים. פה, מתחת לזיגוג הצהוב עם גרידת הליים, יש גם קרם ליים, קומפוט אננס, ומוסלין ליים שהם חמוצים במידה, מתוקים במידה, והטעמים כ"כ חדים שזה מטריף. מוש, לייק דה.

  • Petit Bateau Marron et Fruit de la Passion– לקליירוש יש גם ליין קינוחים שמעוצבים בצורה של סירה קטנה, כמו הסירות הקטנות שמשיטים באמצע המזרקה בגני לוקסמבורג. האמת שאני לא זוכר אם ראיתי עוד סירות חדשות בויטרינה שלה כשהייתי שם באוגוסט, אז אני לא יודע אם זה משהו עונתי או שזה יצא מייצור; אבל פה היו טעמים של פסיפלורה וערמונים [!]. מיוחד וטעים גם לסולדי-ערמונים, כמוני.

  • Gateau aux Chocolats– עוגת השוקולד האיקונית שלה, שמורכבת מבסיס שוקולדי רך, קרם שוקולד חלק, מוס שוקולד אוורירי, זיגוג שוקולד מריר ודף שוקולד, כדי שלא יחסר. אין מילים. בעצם, רק אחת: מוש.

  • J'adore la Fraise– קלייר דמון אוהבת תותים, וגם אני. בעוגה הזו, התות מככב במספר צורות: בביסקווי שקדים שבתחתית; בקרמו ובקומפוט שמתחבאים באמצע; במוס שמקיף אותם, ואפילו במיץ שמרכך את הספוג. עוגה יפהפייה שמקושטת עם תותים טריים, קוביות ג'לי וריבועי ספוג, בעיצוב שרלוטיאני [?] מודרני. גם הדר וגם מאיה טענו שהעוגה הזו לא מספיק תותית, אבל לדעתי העוגה הזו הייתה מושלמת, כי לי היא העלתה אסוציאציות של פרזייה, שבמקור היא עוגת תותים ווניל, שמשולבים בהרמוניה עדינה, וזה בדיוק מה שהעוגה הזו עשתה- רק עם יותר תות.

  • Initiales CD– טארט אוכמניות מעט משונה כי הוא בניחוח.. חציר? ככה טוענת המשוררת, ואני לא יודע אם הרגשתי חציר ספציפית, אבל אכן היה טעם 'דגני' כזה, איפשהו שם עם האוכמניות וקרם המסקרפונה. אם אתם במצב רוח הרפתקני קצת, אתם יכולים ללכת על זה, אבל יש דברים יותר שווים בויטרינה.

  • Lipstick Abricot– חבר נוסף בקולקציית הליפסטיק, שבמקרה הזה משלב קומפוט משמש [ווהו!] מעל תחתית השקדים הפריכה, ספוג השקדים הרך, קרם הוניל ומוס הוניל. לדעתי היה כדאי אם היה קצת יותר מהמשמש [על חשבון אחד מהונילים] , כי דווקא תחתית השקדים משתלטת קצת על הטעם, והוניל לא ממש עוזר פה. אבל זו נקודה באמת קטנונית לקינוח שהוא לגמרי מוש.

  • Baton de Rhubarbe– הדבר היחידי שאני זוכר מהקינוח הזה הוא שיש שם רוברב. כנראה שהוא לא היה מאוד מוצלח.
  1. 89 Rue du Bac; תחנת המטרו הקרובה: Rue du Bac
  2. 63 Boulevard Pasteur; תחנת המטרו הקרובה: Pasteur.

בשלישיה הזו קשה באמת לטעות, ואם אתם תבחרו קינוח שאתם אוהבים את הטעמים שלו, קשה לי להאמין ש'תיפלו'. מיותר לציין שהמאפים בשלושתם גם מושלמים. מה שגאוני, או אכזרי, זה שאם אתם יורדים ב-Pasteur, אתם יכולים לבקר בשלושת הקונדיטוריות האלה בפעם אחת, כי הן גם קרובות אחת לשניה.

מקומות אחרים שמומלץ ללכת אליהם:

Carl Marletti

כשהייתי בפברואר בפריז עם מאיה, כל יום בערך תכננו ללכת אליו, וכל יום יצא שלא הגענו אליו. בסוף, ביום האחרון כמה דקות לפני שאנחנו כבר חייבים לעוף למלון ולהתארגן לטיסה חזרה, החלטנו שאנחנו הולכים אליו ויהי מה. אז אנחנו מגיעים כשברשותנו דקות ספורות לפני הסגירה של המקום, נכנסים פנימה ורואים ויטרינה ארוכה ו…ריקה. בעצם לא ריקה, אני חושב שנשאר שם רק איזה אקלר או פחזניה או משהו. שבורי לב, יצאנו משם עם הזנב בין הרגליים והבטן מקרקרת, וההבטחה להגיע לשם ביום מן הימים. ואז באוגוסט, היום הזה הגיע! קודם כל, הפטיסרי של מרלטי נמצא ברובע הלטיני, באיזור כה שיק שכואבות לי הברכיים, אז אם אתם מתכננים להגיע לשם- תתכננו לעשות את זה מוקדם יחסית כדי שתוכלו להסתובב שם קצת. אז איך שנכנסנו לבפנים, ראינו ויטרינה הורסת שבאמת קשה לדעת מה לבחור קודם. אכלנו שם 4 דברים וכולם היו מוש: Le Saint-Georges– תחתית ביסקוויט פריכה, שכבת ספוג שוקולדית, קרם וניל ומוס פטל-קסיס, בציפוי סגול ומלמעלה- פטל ונשיקה; Le Censier– הקינוח המפורסם שלו שבו יש בסיס עגול של פצפוצי אורז וסוכריות קופצות, קנל של קרמו שוקולד וטוויל פולי קקאו מלמעלה, עם קישוט של עלה כסף קטנטן. קצת קשה לאכול את זה בתנאי שטח, אבל זה טעים ברמות; Le Trinitario– טארט שוקולד עם קלתית סבלה פריכה, ביסקווי שוקולד, גנאש שוקולד מריר ומוס שוקולד חלב, מוקפים בעוגיות סבלה קטנטנות; ו-Le Paradis Latin– עוגת מוס מהממת שנראית כמו תכשיט עם אבן חן אדומה במרכז, שמורכבת מביסקווי בהיר עם טעמי פירות הדר, מוס וניל, וקומפוט פירות אדומים. חמצמץ ומתוק וקרמי ומלא חתיכות פרי. אין דברים כאלה.

51 Rue Censier; תחנת המטרו הקרובה: Censier – Daubenton.

Un Dimanche à Paris

למקום הזה הגענו באוגוסט בדיוק איך שהתחיל לרדת גשם- ואוי כמה שמחנו שיש שם salon de thé– מה שאומר שאפשר לשבת שם! אמנם היה גשם מה שאומר שהיה חשוך מה שאומר שיש עוד פחות אור מבד"כ, אז לשבת בפנים זה התאבדות צילומית. אבל נו מילא; הגענו לשם, התיישבנו, ובחרנו 4 קינוחים: שוקולד, עוגת גבינה-פסיפלורה, קוקוס-בננה ולימון-כוסברה-פסיפלורה [!], ואף אחד מהם לא אכזב.

4-6-8 Cours du Commerce Saint-André; תחנת המטרו הקרובה: Odéon.

Blé Sucré

מקום חמוד שנמצא ליד marche d'Aligre, [שזה שוק גדול והומה שאפשר למצוא בו בערך הכל, באווירה חביבה ומפושפשת] עם מקומות ישיבה [ווהו!] וצלחות מזעזעות, והכי חשוב, הקרואסונים הטובים בפריז. אנחנו לקחנו גם את ה-Le Vollon– כיפת מוס שוקולד מריר וניל; Le Trousseau- כיפת מוס שוקולד חלב ופטל, וה-Carla, שהיא עוגת מוס קרמל על בסיס בראוני עם אגוזי פקאן, וזיגוג שוקולד עם שברי עוגיות ואגוזי פקאן למעלה. יאם.

7 Rue Antoine Vollon; תחנת המטרו הקרובה: Ledru-Rollin.

Hugo et Victor

האמת שלהוגו ויקטור ה"אמיתי" לא יצא לי ללכת, אבל נתקלתי בעוגות שלו בויטרינה של Fou De Patisserie, שזה מגזין פטיסרי צרפתי שפתח חנות שיש בה עוגות ומאפים מכל מיני קונדיטוריות שונות מרחבי העיר. שם טעמנו Dome Framboise– חצי כדור של מוס וניל עם קרם פטל על תחתית פיננסייר. טעים, אבל יש לי הרגשה שבסניפים שלו יש דברים עוד יותר טובים.

7 Rue Gomboust; תחנת המטרו הקרובה: Pyramides.

Jacques Genin

הו, ז'אק ז'נה. שמעתי עליו הרבה דברים, ועל הפריז-ברסט שלו. ועל השוקולדים שלו. ועל טארט הלימון שלו. נו בסדר. אז אני ומאיה נכנסים אליו ביום האחרון שלנו בפריז. קודם כל, איך שנכנסים, יש מלאמלאמלאמלא אנשים ואם תהיו ממש נינג'ות תוכלו לדרדס לכם מקום ישיבה. אז אנחנו ישבנו, והזמנו את ה-Tarte citron vert basilic [טארט ליים-בזיליקום] ואת ה-Paris-Brest. את השוקולדים, אמרנו לעצמנו, ניקח כבר בדרך החוצה. אחרי 20 דקות, קיבלנו את הקינוחים, ו, צר לי לאכזב, הם פשוט לא היו טעימים. בצק רבוך גם ככה אני לא אוהב, אז אני יכול להגיד שבפריז-ברסט זו לא אשמתו [למרות שיש אחד שכן הצליח להמיר אותי- בהמשך], אבל הטארט..? שלא נדע מצרות. מיותר לציין שוויתרנו על השוקולדים. אם כבר אתם באיזור, אז שווה להכנס רק בשביל לראות את המלצריות מדדות להן על עקבי סטילטו במדרגות ספירלה רק בשביל למלא כוס מים מהקומה למעלה.

133 Rue de turenne; תחנת המטרו הקרובה: République.

Jean Paul Hévin

וואו, איזו הפתעה נחמדה הייתה ז'אן פול הבה! לא נראה לי ששמעתי עליו לפני שראיתי את הדוכן שלו בגאלרי לפאייט, ואולי אני טועה אבל אני גם לא ראיתי את הדוכן שלו שם באוגוסט. טעמנו אצלו את ה- Praliné feuilleté [מוס שוקולד מריר עם מרנג ושקדים על בסיס נוגט קראנצ'י, מצופה שוקולד חלב ומקושט בשקדים] ואת ה- Praliné Longchamp [מוס נוגט עם שכבת מרנג, מצופה בשוקולד חלב ומלא בשברי שקדים ואגוזי לוז] שהיו כ"כ מוש שהייתי צריך לשבת; Salomé שהיא עוגת פס בשכבות שוקולד-וניל עם טיפות קרמל שהייתה טעימה אבל לא עפתי ממנה, ואת כל מקרוני השוקולד שלו שהיו טובים למדי; לא ממש מדוגמים, אבל הבעיה העיקרית היא המלית, שהייתה קשה מדי ביחס לעוגיות המקרון עצמן [פיירוש עדיין מקום ראשון].

231 Rue Saint Honoré; תחנות המטרו הקרובות: Tuileries ו- Concorde.

Le Meurice

לה מוריס הוא מלון חמישה כוכבים ב- Rue de Rivoli, שזה רחוב שסביר להניח שתתהלכו שם הרבה. זה קרוב למוזיאון ה-Louvre, וברחוב הזה, בקרבת המלון, יש הרבה חנויות של פיצ'פקעס ומזכרות מפריז, במחיר יותר זול מהרבה מקומות [בטח שיותר משדה התעופה]. איך שנכנסים למלון [תגידו בכניסה שאתם רוצים לאכול מהקינוחים], ועוברים סינון של משטרת האופנה בכניסה [תתלבשו כאילו אתם פוגשים את ביונסה תיכף], נכנסים למין אולם גדול שמשמש גם כחדר המתנה אם אתם רוצים לקחת את הקינוחים שלכם החוצה [אפשר גם לשבת במסעדה]- אבל שימו לב, שהשף-קונדיטור, סדריק גרולה, לא מאשר לקינוחים מסויימים לצאת מגזרת המסעדה- והוא יודע על מה הוא מדבר (ענייני טמפרטורה ומרקמים)- אז אם אתם ממש רוצים לצאת החוצה ולאכול את הקינוחים, נגיד, בפארק שממול, אז תשאלו מה מותר להוציא ותחשבו אם זה שווה לכם. כשאני ומאיה היינו שם, נורא רצינו לצאת עם הקינוחים החוצה כי היה מזג אוויר מוש ואנחנו רצינו לצלם, אז לקחנו את ה-Tarte au Citron [טארט לימון ומרנג שהיה יכול להיות מושלם אילולא שכבת הזסט המוזרה מעט] ואת ה-St. Honore [שהיה מוש למרות שאני לא אוהב בצק רבוך ולא כ"כ מת על בצק עלים!! הופתעתי]. אם לא הייתי משתתף בסדנה שלו כשהוא הגיע לארץ, הייתי עושה מאמצים כדי להגיע אליו שוב, אבל כבר טעמתי את הכל. קינוח הלימון [Le Citron] והלוז [Le Noisette] הם חובה לחובבי הטעמים.

228 Rue de Rivoli; תחנות המטרו הקרובות: Concorde ו-Tuileries.

Liberté

ליברטה היא פטיסרי/בולנז'רי חדש יחסית, שנמצאת ליד תעלת סאן מרטין, שהיא איזור יפהפה וכיפי לטיול ומנוחה קצרה לנשנושים וצילומים. הויטרינה של הקינוחים לא עילפה אותי, אבל אני חושב שהמטרה שלה היא לא לעלף, אלא להוציא אנחות "איזה חמוד!!", כי הכל באמת ממש חמוד, בייחוד עם החתימה של השף בנואה קסטל על העוגות שלו, שהיא לא אחרת מאשר ביסקוויט קטנטן א-לה פתי בר. אנחנו טעמנו את ה-Le Cheesecake [עוגת גבינה שהייתה יבשה ובמרקם קצת קוטג'י], Brioche au Sucre [בריוש עם סוכר גבישי. סטנדרטי], ואת ה- Fraisier Contemporain, שהיא הגרסה ה-deconstructed שלהם לפרזייה: עוגת פיסטוק, קרם וניל עם מסקרפונה, ג'לי תותים-פרג [!], תותים טריים, ושברי מרנג. חמוד.

39 Rue des Vinaigriers; תחנת המטרו הקרובה: Jacques Bonsergent.

Pain de Sucre

מקום חביב שנמצא קרוב לגן של אנה פרנק; איך שנכנסים רואים ויטרינה צבעונית ויפהפייה שבסופה המאפים והלחמים שאמנם נראים טוב, אבל לא ניסינו. אנחנו אכלנו את ה- Éphémère – קינוח קוקוס ופירות יער [אוכמניות ודומדמניות] שהיה לא משהו, ואת ה- Fleur de Thé, שהוא טארט תפוזים וארל-גריי, שהיה סתמי.

; תחנת המטרו הקרובה:

Café Pouchkine

רק מהשם אפשר לדעת שזה שונה מכל פטיסרי צרפתי שתכנסו אליו בפריז. והוא באמת שונה- מקורו של בית קפה פושקין הוא ברוסיה, ומשם גם באים הקינוחים; אנחנו טעמנו Medovick– עוגת שכבות של ביסקוויט בטעם דבש וקרם של שמנת חמוצה [נחמד אילו הייתי אוהב דבש], Tarte Framboise– טארט פטל עם קלתית לוז ממולא בקרם מגבינת טבורוג; וגולת הכותרת, Rozovaya– כיפת מוס וניל עם קומפוט דומדמניות שחורות, קרמו וניל, קונפי דומדמניות ותחתית ספוג בניחוח סיגליות! מדהים. כמו כן, שווה להזמין תה רק בשביל להכנס ולראות את השירותים. סירייסלי.

; תחנת המטרו הקרובה: Havre – Caumartin

Sadaharu Aoki

אי אפשר שלא להתאהב בויטרינה של אאוקי; צבעונית, מדוגמת, מדוייקת ונראית מליון אירו. אומרים שחובה לטעום את קינוחי המאצ'ה [=תה ירוק] שלו, אבל אני עוד צריך להשתכנע בנוגע לטעם הזה; בינתיים אני נוטה לכיוון השלילי. אניוואי, בפעם הראשונה אצלו לקחנו Tarte Yuzu [טארטלט יוזו], ו-3 פסים: Lemon Cheesecake [עוגת גבינה-לימון], Chocolat-Pralin [שוקולד-נוגט], ו-Ginza [היביסקוס-פירות אדומים]. היוזו היה נחמד דווקא, אבל כל השאר היה על הפנים. אולי נפלתי על יום גרוע, אבל כל העוגות הרגישו ישנות, ג'לטיניות ובעצם, לא ישנות, אלא מיושנות. הן אמנם נראות שוס, אבל המרקם והטעם היה על הפנים. בפעם השניה שניסיתי אצלו דברים, זה היה כי מאיה הכריחה אותי לנסות עוד משהו. ניסיתי את ה-Citron Praliné [כיפת לימון-נוגט] שהייתה נחמדה דווקא, אבל אם כבר לימון נוגט, אז של סיריל ליניאק הרבה יותר טובה.

; תחנת המטרו הקרובה: Rennes

Yann Couvreur

קונדיטוריה ממש חדשה שנפתחה במאי 2016 היא של יאן קוברור; המקום חמים ונעים לשבת בו אבל אין הרבה מקומות ישיבה. הויטרינה מהממת וקשה לדעת מה לבחור. מה שמיוחד פה זה שיש שני קינוחים [בינתיים] שהם מרכיבים על המקום- המילפיי, והפבלובה. אבל אני דווקא לקחתי את La Merveille– עוגת מוס שוקולד-נוגט עם שכבת מרנג וליבה של קרם נוגט מלוח [מוש] [עריכה 12/11/201: גם פה לא התאפקתי ופרסמתי כאן בבלוג פוסט של המתכון], ומאפה בריוש כרוך [Brioche Feuilletée] במילוי שוקולד. מממ.

; תחנת המטרו הקרובה: Goncourt.

Patrick Roger

למרות שאני אוהב שוקולד, אני לא ממש אוהב פרלינים וטראפלס וכל ממתקי השוקולד הללו, לכן לא ממש חיפשתי מקומות לאכול או לקנות אותם. יוצא הדופן היחידי בעניין הזה, הוא פטריק רוז'ה, שפרלין הקרמל-לימון [זה ששכנע אותי להכין את עוגת המוס שוקולד ולימון של פיירוש] שלו, ופרלין היוזו שלו הם כה מוצלחים שאני בכל הזדמנות מחפש לקנות אותם, ולו רק בשביל הקופסה שהם באים בה, כל אחד בשלה, שנראית כאילו היא מכילה תכשיט. והם באמת נראים כמו תכשיט. לפעמים החנות חשוכה והיא נראית סגורה וקצת מפחיד להכנס אליה עם פסל ההיפופוטם או גורילה בכניסה [שעשוי משוקולד!], אבל המוכרות נחמדות והן מפטפטות בשמחה עם האנשים.

; תחנת המטרו הקרובה: Odéon.

חוץ מהמקומות האלו שבאמת אכלנו בהם, היינו גם בעוד פטיסרי/בולנז'רי/שוקולטרי שאליהם נכנסנו, התאכזבנו או לא התלהבנו מהויטרינה, ופשוט הלכנו. מככבים ברשימה הזו Michalak [הפטיסרי של כריסטוף מישלאק], Pâtisserie des Rêves [של פיליפ קונטיצ'יני, עד לאחרונה, למרות שבפעם השניה כן רצינו לתת למאפים צ'אנס אבל לא הספקנו], Maison du Chocolat [שוקולדים שלא נראים הרבה יותר טוב מבארץ], Fauchon ו-Ladurée [שהויטרינות שלהם יפות אבל קצת משעממות].

אם אתם חובבי קונדיטוריה ואתם רוצים לקנות גם כלים וציוד או אפילו חומרי גלם, התמזל מזלכם כי רוב החנויות השוות מרוכזות במקום אחד. ויש שם ה-כ-ל: תבניות, רינגים, מריות, מטרפות, סיליקונים, חותכנים, משקולות, צנטרים.. כל מה שאפשר להעלות על דעתכם. ארבע מהחנויות נמצאות על אותו רחוב- rue Montmartre, ו-2 החנויות האחרות נמצאות ברחובות סמוכים:

  • Deco Relief-
  • Mora
  • La Bovida-
  • A. Simon-
  • E.Dehillerin-
  • G. Detou-

הטיפ האחרון שיש לי קשור בעובדה שאין הרבה מקומות עם מזגן בפריז- מלונות, חנויות, רכבת.. בשלב מסויים זו עלולה להיות חוויה לכל החושים. והדרך הכי קלה להתקרר ולהתרענן היא ללכת לסופר! אתם לא יודעים כמה מעניין יכול להיות המקרר של החלב והיוגורט באוגוסט.

וזהו! עד הפעם הבאה בפריז.

יש לכם המלצות אחרות, או הערות על ההמלצות שפה? ספרו בתגובות! אני, ואתם, נשמח לקרוא.

*כולנו יודעים מי באמת מקום ראשון מהשלישיה הזו.

26 תגובות בנושא “פריז לחובבי קונדיטוריה

  1. רות אופק

    קראתי בשקיקה ובגעגוע עז לעיר האהטבה עלי. כמוכם גם אני ביקרתי פעמיים באותה שנה וכל כך בא לי לחזור.
    מסכימה אתכם לגבי הרהה מהביקורות(בעיקר אאוקי). חייבת לציין שדווקא אהבתי את הקינוחים של מישלאק) בעיקא בצנצנוות) ולאדורה.
    לא נפלתי מבלה סוכרה. נראה לי שהגעתי ביום טוב
    ואיך לא כתבת על האקליירים של כריסטוף אדם??
    בכל מקרה, פוסט ממש מקסים.

    1. נועם מאת

      גם לי בא לחזור עוד בשד"ג (:
      מישאלאק אולי טעים, אבל לא משך אותנו במיוחד, אז לא ניסינו.
      אני לא אוהב בצק רבוך! אז לא הלכנו אליו בכלל.. אבל האקלרים שלו באמת נראים רמה אחת מעל כל השאר.

  2. פינגבאק: ללמוד צרפתית ולזלול חודש בפריז | בצק אלים

    1. נועם מאת

      תודה! (:
      במקרה יש לידי 2 קבלות-
      אצל פייר הקרואסונים עולים בערך אירו-אירו וחצי. הטארטלט שוקולד חלב אינסופי עלה לי 7.20 אירו [אבל זה גדול יחסית; מספיק ל-2 אנשים]. הבוסטוק עלה לי 3.70 אירו.
      אצל ז'אן פול הבה המקרונים עלו 1.80 כל אחד.

  3. מעיין

    נועם חוץ משכולי קנאה כי לא היתי כבר שנה פלוס בפריז…. למי יש כסף לאכול את כל הקינוחים האלה…רוצה לנסוע איתך ולטעום הכול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *