אם אתם מכירים אותי, אתם ודאי יודעים שאני מתרגש מהדברים הכי קטנים.

כשמכינים לי קפה בבוקר מבלי שביקשתי.

כששולחים לי שיר של מאריה מבלי שציפיתי.

להמשיך לקרוא ←

אם אתם קצת מכירים אותי, אתם יודעים שאני מסוג האנשים שמחפש סימנים.

סימנים שבד”כ רמוזים, חבויים, צפונים, אבל האמת היא שבד”כ אני לא מגלה אותם אלא רק אחרי שהם מתעלים את האלכסיס הפנימית שלהם ונותנים לי שתי שטוזות פליק פלאק.

וגם אם לפעמים כלומר לרוב אני מגלה את הסימנים רק בדיעבד, זה כמעט תמיד קורה אחרי שהלכתי בכל מקרה לכיוון שהם סימנו לי, מה שמשמח אותי כי גם אם אני מפספס אותם- אז בכל מקרה יש אצבע, מחודדת ציפורניים כמובן, שנותנת לי נאדג’ קטן לכיוון הנכון.

כי אני באמת מאמין שמה שצריך לקרות- קורה.

ככה עם הפוסט הזה.

להמשיך לקרוא ←

טוב יאבההההההה אתם לא מבינים מה קרה לי עכשיו.

אז אני שוכב לי במיטה, מנסה בכל מאודי להכנס לתרדמת סוכר של אחר הצהריים,

מנסה מנסה,

ולא מצליח!

עכשיו זה הזוי כי אני בד”כ צריך להגיד תודה אם אני בכלל מגיע למיטה לשנ”צ היומי; בד”כ הוא תוקף הרבה לפני שאני מגיע לחדר השינה. בסלון, במרפסת, במטבח. בשירותים. כל מצב שהוא לא אנכי הוא סכנת שנ[פ]צות.

להמשיך לקרוא ←

טוב, זהו, נגמרו החגים?

חיכינו 7 שבועות וקיבלנו את כרומטיקה??

סיימנו את כל עוגות המצה וקינוחי המנגל ודברי החלב ופירות העונה ועוגות הגבינה ועוגות הגבינה ועוגות הגבינהההה-אעאעאעא-ההה???

יופי.

כי באמת, תקופת החגים האחרונה ביחד עם הקורונה מה זה מיצתה את עצמה.

אבל זהו זה בעבר זה has been, ואפשר לחזור למה שהעולם באמת סובב סביבו.

להמשיך לקרוא ←