לאחרונה התגנבה שמועה ל..עיניי,

שחביבי הבלוג אוהבים במיוחד את השילוב האלמותי של שוקולד, עוגיות ומרנג מרשמלואי.

שוקולד זה די ברור מאליו כי הוא המרכיב העיקרי בפצפוצים.

ביסקוויטים- טוב, כולנו מכירים את הפיקסציה הפצפוצית הפתי-בר-ית;

אבל מרשמלו?? מרשמלו זה אחד האנומליות הגדולות מבחינתי.

בשנות ה-90 העליזות [אם כי אצלי כולן היו], סביבי לא היה הייפ גדול במיוחד על מרשמלו. לא אכלו את זה יותר מדי, לא דיברו על זה יותר מדי. למעשה, לא זכור לי שאכלתי את זה בכלל, חוץ מבמדורות בל”ג בעומר, שלא יודע מה איתכם, אני חיכיתי רק לתפוחי אדמה [האמת שגם עכשיו בערך בכל ארוחה אני מחכה לתפוחי אדמה. אז לא הרבה השתנה פה. אבל זה לא נושא הפוסט].

אז לא בער לי להכין עם זה הרבה דברים.

עד שהכנתי איזה יום אחד מרשמלו בבית.

המרשמלו הביתי, קל וחומר, הממש-ממש טרי, רחוק שנות אורררררררר מהמרשמלואים הקנויים שאכלתי עד לאותו רגע; הוא היה אוורירי, ספוגי, ונילי, ונימוח, ליטרלי נמס בפה; כאילו מאריה שרה א-קפלה בגרסה מוארכת עם אקסטרה היי נוטס ומליזמות משכרות.

ואיך משדרגים כל דבר בערך, מרשמלו אינקלודד? מוסיפים לו שוקולד!

על סמור’ס דיברנו עוד לפני 13 שנה כשהכנו פה גראהם קרקר’ז, אבל למי שלא בלופ: סמור’ס הם בעצם כמו סנדביץ’ שמכינים מ-2 גראהם קרקר’ז ומרשמלו חרוך וחם שנמעך על קוביית שוקולד ומתיך אותה לכדי התעלות שמימית.

במכירה האחרונה שלי הכנתי ריבועי סמור’ס שמורכבים מקלתית של ביסקוויטים, שכבה של פאדג’ בראוניז ומלמעלה- ציפוי מרשמלו שנחרך ברגע ההגשה, וזה. היה. להיט. מאילנית!

ואתם מכירים את אילנית- היא אוהבת שרוף. לא סתם חורכים את המרשמלו.

אפילו אנשים שלא אוהבים מרשמלו [לטענתם] ולא אוהבים שוקולד [לגרסתם] נפלו ברשת שלהם.

ובניגוד לסמור’ס סטנדרטיים, הריבועים האלה נשמרים מצויין במקרר,

אבל נאכלים אפילו יותר טוב בטמפ’ החדר.

אבל הדבר הכי טוב?

גולת הכותרת?

שריבועי הסמור’ס-

הם למעשה- חיתוכיות:

ריבועי סמור’ס

חדי העין [והחיך] יבחינו שהסמורס הללו, שראיתי לראשונה בספר החדש של אד קימבר, Chocolate Baking, אמנם דומים למה שהכנתי במכירה, אבל הם לא זהים; ככלל ברזל אני לא מפרסם מתכונים של מה שאני מוכר, אבל הגרסה הזו מאוד מאוד טעימה והרבה יותר ידידותית למשתמש [בייחוד אחרי ששיפצתי את המתכון המקורי].

שימו לב שאמנם אני הכנתי גראהם קרקרז בעצמי, אתם בהחלט יכולים להשתמש באיזה ביסקוויט או עוגיה שתרצו, שיש להם מרקם דומה, בשביל לקצר את התהליך. השם יודע[ת] שיש לכם בוטר קייקס בבית.

לקלתית

• 65 גרם חמאה
• 155 גרם ביסקוויטים
• 1/4 כפית מלח
• 1 כף גדושה סוכר חום [אני השתמשתי בבהיר, לא דמררה]

לשכבת הבראוני הפאדג׳ית

• 65 גרם קמח רגיל
• 22 גרם קקאו [אני השתמשתי בכהה במיוחד]
• 1/8 כפית [או קורט גדול] מלח
• 1/8 כפית [או קורט גדול] אבקת אפייה
• 75 גרם חמאה
• 113 גרם שוקולד מריר בסביבות ה-70% מוצקי קקאו [אני השתמשתי בוולרונה גוואנאחה]
• 1 ביצה + 2 חלמונים [שמרו את החלבונים למרשמלו]
• 55 גרם סוכר לבן
• 80 גרם סוכר חום [אני השתמשתי בבהיר, לא דמררה]
• 1/2 כפית משחת/תמצית וניל

לציפוי המרשמלו

• 8 גרם ג׳לטין
• 32 גרם מים קרים
• 2 חלבונים
• 125 גרם סוכר לבן
• קורט מלח
• קורט קרם טרטר [לא חובה, אבל אפשר להשיג בסופר וזה נשמר נצח]
• 1/4 כפית משחת/תמצית/אבקת וניל [אני מעדיף פה אבקה כדי לשמור על הצבע צחור]

להכנת הקלתית:

חממו את התנור ל-170 מעלות, ושמנו קלות תבנית ריבועית בגודל 20×20 ס״מ. רפדו אותה ב-2 יריעות של נייר אפייה, אחת לאורך והשניה לרוחב, והניחו בצד.

בסיר או קלחת קטנים, המיסו את החמאה. הניחו להתקרר מעט.

במעבד מזון [או עם מערוך ובתוך שקית ניילון וכל האגרסיות שהצטברו השבוע], טחנו את הביסקוויטים עד שהם טחונים דק. הוסיפו את המלח, הסוכר, והחמאה המומסת [תיכף נשתמש בסיר שוב אז לא לשטוף] שהספיקה להתקרר מעט, וטחנו היטב עד שכל התערובת התלחלחה [!]. הדקו היטב לתחתית התבנית המשומנת והמרופדת, והניחו בצד בזמן שאתם מכינים את בלילת הבראוני.

להכנת שכבת הבראוני הפאדג׳ית:

אל תוך קערה בינונית, נפו את הקמח והקקאו. הוסיפו את המלח ואבקת האפייה, וערבבו היטב. הניחו בצד.

בסיר החמאה ששמרנו ממקודם, המיסו את החמאה. כשכל החמאה נמסה והיא מתחילה לבעבע- כבו את האש, והוסיפו את השוקולד פנימה. המתינו דקה, וטרפו היטב, עד שהתערובת אחידה.

בקערת מיקסר המצויד בבלון ההקצפה [או בקערה גדולה עם מיקסר ידני], הקציפו את הביצה והחלמונים עם הסוכרים והוניל למשך 5 דקות. התערובת תיראה תפוחה ובהירה. נתקו את הקערה מהמיקסר, הוסיפו את השוקולד והחמאה, וטרפו היטב. הוסיפו את תערובת הקמח, וערבבו בעדינות- אני אוהב להשתמש עכשיו בלקקן- עד שהתערובת אחידה.

מזגו את הבלילה מעל קלתית הביסקוויטים שבתבנית המרופדת, ואפו למשך 20-25 דקות, או עד שהבלילה תפוחה מעט, סדוקה מעט, ושיפוד עץ הנכנס במרכז הבראוני יוצא לח אבל לא עם בלילה.

הוציאו מהתנור [אפשר לכבות אותו בשעה טובה גם ככה חם עכשיו] והניחו להתקרר לחלוטין עד לטמפ׳ החדר.

להכנת ציפוי המרשמלו:

בקערה קטנה ערבבו את הג׳לטין והמים הקרים. הניחו במקרר.

בקערת מיקסר [או קערה אחרת] חסינת חום [למשל נירוסטה], ערבבו את החלבונים עם הסוכר, המלח וקרם הטרטר. הניחו מעל סיר עם מים רותחים- כמו בן מארי, כאילו ממיסים שוקולד, כשתחתית הקערה לא נוגעת במים שבסיר שמתחתיה, וערבבו כל הזמן, עד שהתערובת חמה וכל הסוכר נמס לגמרי. הדרך הכי טובה לבדוק את זה היא פשוט לדחוף את האצבע. ולבדוק שאין גרגרי סוכר. אבל תעשו לי טובה ותשטפו אותה לפני. ואחרי.

כשכל הסוכר נמס, והתערובת חמה למגע- הורידו מעל הסיר [אפשר לכבות את האש], והמיסו את הג׳לטין במיקרו בפולסים קצרים של 5-10 שניות. בדרך כלל תוך 20 שניות כל הג׳לטין נמס. הוסיפו לתערובת החלבונים, ערבבו היטב, וחברו למיקסר [או שפכו לקערה של המיקסר] המצוייד בבלון ההקצפה, והקציפו במהירות גבוהה למשך 5 דקות. התערובת תתפח ותיראה כמו מרנג תקני. כשהתערובת לבנה, מבריקה, תפוחה וצחורה- לאחר 5 דקות- עצרו את המיקסר, גרדו את דפנות ותחתית הקערה, הוסיפו את הוניל, והקציפו למשך דקה אחת נוספת. והנה המרשמלו!

שטחו אותו מעל שכבת הבראוני בצורה שווה ואחידה. זה אמנם עניין אסתטי לגמרי, אבל אני אוהב שהחלק העליון אמנם ישר, אבל שרואים עדיין סימני יישור מהפלטה או מהכפית- בזמן ההשחמה רואים את כל הסווירלז האלה וזה יותר מהמם מסופה שסוחפת סערה סולארית.

העבירו למקרר למשך הלילה.

למחרת, הוציאו את התבנית מהמקרר, וחלצו את החיתוכיות מהתבנית- הדרך הכי פשוטה היא פשוטה למשוך בניירות האפייה שהדקנו לצדדי התבנית. אני אוהב להעביר לקרש חיתוך ולהצמיד את ניירות האפייה מהשוליים- אליו.

חתכו עם סכין גדולה, חדה, ומשומנת קלות,

חרכו עם ברנר, או אפילו בתנור במצב גריל,

ואכלו בשמחה בצהלה, בששון ביקר,

או בפרומנדה.

העיקר שאחר כך תספרו לי פה איך היה.