ברגע שראיתי את הטארט הזה, שהוא שילוב של סופלה עם פונדנט בתוך טארט פלוס מה שטוב בעולם בערך, באינסטוש של סדריק גרולה, ידעתי שאין מצב שאני לא אכין את הטארט הזה מתישהו.
אז חיכיתי וחיכיתי למתכון. בינתיים כבר הספקתי להיות פעמיים בפריז.
עונות התחלפו, סדרות נגמרו. בנות גילמור חזרה לחיינו ומאריה הפציעה עם תוכנית תיעודית דוקומנטרית פורצת גבולות [שזה קוד לתוכנית ריאליטי]. ואני עדיין מחכה.
תמיד כשאני חוזר מפריז, יש קינוח אחד שאני מרגיש צורך עז להכין בשניה שאני מגיע הבייתה.
כאילו, הצורך הזה מתחיל עוד בפריז. בפעם הקודמת זה היה טארט הלימון מהפטיסרי של סיריל ליניאק, והפעם זה היה טארטלט שוקולד חלב, קרמל ובוטנים מלוחים של מיסייה הרמה, שהוא מכנה אותו “טארטלט שוקולד חלב אינסופי”. בד”כ בקולקציית האינסוף שלו יש טעם אחד דומיננטי שמככב בכל אלמנט בקינוח; פה יש כמה טעמים- שוקולד חלב, קרמל, ובוטנים- ובכל זאת הוא קרא לזה “שוקולד חלב אינסופי”. לא יודע למה, אבל למי איכפת.
כן כן, אני יודע, נשמע אולי קצת הזוי.
גם לי בהתחלה. אבל אחרי שטעמתי את מקרון המוגדור של פיירוש- שהוא לדעתי המקרון הכי טעים שלו, לפחות נכון לפברואר 2016- הבנתי שזה וואחד שיחוק. גם מה שגאוני בזה זה שזה כזה [חה] פשוט! אבל בלתי צפוי. כמו ביונסה.
אז את השיחוק הזה החלטתי ליישם כטארט פסיפלורה ושוקולד חלב. מה שהיה קצת בעייתי בטארט הזה, זה שלמלית צריך מחית פסיפלורה קפואה. ומחיות פרי זה די יקר, וקצת קשה למצוא בארץ [כמו את ביונסה]. קונדיטוריות בד”כ משתמשות במחיות קפואות כי זה איכותי ועקבי- ואז קל לייצר כמויות מסחריות [או פשוט גדולות], כשיודעים שהטעם יהיה אותו דבר בכל פעם שמשתמשים בהן. וזה גם יותר מהר.
הנה אנלוגיה נחמדה:
נכון תותים אין כל השנה? ונכון כשמגיעה העונה שלהם אנו רוקדים וקופצים בתופים ובמחולות ומכינים טארט תותים או עוגות גבינה תותיות ומתמוגגים מאושר כי שווה לחכות להם, לתותים?
תאמינו לי, טארט לימון הוא לא משהו שחשבתי שיעלה לבלוג עכשיו.
לא כי אני לא אוהב קינוחים עם לימון [כי אני כן], אלא כי לא חשבתי שיש לי מה לחדש בעניין. יש הרבה מתכונים של זה ברשת, והרבה מהם מוצלחים.
ואז.
