
פסח אולי נגמר, אבל יש עוד סדר אחד קטן לעשות:

בראוניז, או בלונדיז?
הרבה אנשים מתבלבלים בין המושגים ומערבבים שמחה בשמחה אחרת, אבל זו, בתכל’ס, ההבחנה:

פסח אולי נגמר, אבל יש עוד סדר אחד קטן לעשות:

בראוניז, או בלונדיז?
הרבה אנשים מתבלבלים בין המושגים ומערבבים שמחה בשמחה אחרת, אבל זו, בתכל’ס, ההבחנה:

טוב בשעה טובהההה פורים מאחורינוווווו

ואפשר סופסוף לדחוף את אוזני ההמן לבוידעם,

[למרות שאני לא מתחייב להוריד את אוזני הארנב]

ביחד עם כל האוברטיים שטחנתי החודש.

כמה אירוני שאני כותב את הפוסט הזה כמה שעות אחרי טיפול שורש?

לא אירוני בכלללללל.

כמעט קראו לזה רוני מרוב שזה אי-רוני.

אבל אל תדאגו, צד אחד של הפה עדיין מתפקד. בינתיים.

תמיד אני אומר שאחרי חופש צריך חופש,

וזה כי בד”כ, בכל פעם שיש חופש אז יש מלא תוכניות ואז אתה בעצם יותר עייף בחופש הזה מאשר בשגרה הרגילה,

אז צריך חופש מהחופש כדי באמת לנוח בבטלה טוטאלית [חלום חיי] ולצבור אנרגיה לשגרה שמאיימת להגיע.


האמת היא, שזה קצת יותר ספציפי מאשר סתם עוגיות חמאה צרפתיות.

כי אלו עוגיות חמאה מחבל ברטאן, איזור בצרפת שידוע בחמאה המלוחה המהממת שלו, וכתוצאה מכך תוצרי המגדנאות שלה מאלחשי חושים: ממאפים כרוכים [כמו קואין אמאן], דרך עוגות בחושות [כמו עוגת הברטון] וכלה בקרפים [מתוקים ומלוחים, כשאת האחרון הם בד”כ מכינים מקמח כוסמת!]. איפשהו באמצע יש גם עוגיות חמאה.