לפני כמה ימים הגעתי הבייתה, בסביבות אחד וחצי,
ועשיתי את מה שאני עושה בכל פעם שאני נכנס הבייתה-
הדלקתי את המזגן.
ואז התחלתי לסדר את הקניות.
הוצאתי את כל דברי החלב- והגעתי לשמנת המתוקה- בקבוק 2 ליטר-
כשפתאום שמעתי דלת נסגרת.
יאבה.
שמעתם פעם על moon-pie??
זה חלק הכרחי ב-road trips, כשעוצרים בדרך לתדלוק [תרתי-משמע]!
וזה גם מה שמקבלים אחרי הנשיקה הראשונה!
אבל אם אתם לא רורי גילמור [ולמה שתהיו אם אפשר להיות לורליי או אמילי או סוקי או אפילו קירק רק גאד לא היא], אז אתם אולי מכירים את זה בתור חטיף שכורך מלית מרשמלואית בשני ביסקוויטים עגולים ועטוף כולו ברחמים בשוקולד; אם נשמע לכם מסובך, פשוט תחשבו סנדביץ’ קרמבו.
כשהייתי קטן [יותר], עוגת היומולדת הקבועה שלי הייתה עוגת היער השחור.
וכשאני אומר “קבועה” אני כמובן מתכוון שקיבלתי אותה בשנה אחת, גג שנתיים, כי מהר מאוד הבנתי ש-I can do better.
ואז עברתי לקורבן הבא.
[אבל זה סיפור לזמן אחר]
ואם תשאלו- מה כבר יש להרוס בעוגת שוקולד עם קצפת ודובדבנים?
אתם מכירים את זה שאתם מגיעים הבייתה,
נניחחחחחח ב-2 בלילה ביום שישי אחרי טיסה שהתעכבה והתעכבה,
ומתעוררים למחרת בשבת בבוקר [?] ואין כמעט כלום בבית אבל הלב,
הוא רוצה [את] עוגה?
לפני כמה זמן, קמתי בבוקר.
ביום שבת!
שזה ה-day of pre-rest ולכן אני יכול לקום ממש ממש מאוחר כי בתור קונדיטור אני רגיל לקום סופר מוקדם לעבודה, אבל היום אין עבודה ואני יכול לעשות מה שבא לייייייייי
מפה לשם, קמתי ב-07:00.
