אתם יודעים מה קשה לי עם מתכונים שמלחימים קינוחים שונים למשהו אחד?
שהרבה פעמים, התוצאה שמתקבלת לא רק שלא קרובה לאף אחד מקינוחי האב/אם שכביכול הולידו את הקינוח, אלא נחותה מהם בהרבה.
עכשיו מילא אם מדובר בבנות של דמי וברוס, יש להן מספיק כסף לטיפולים פסיכולוגיים, אז אני לא מרחם עליהן.
[סתם! עוד מעט יום כיפור הצילו אני בטוח שהן נחמדות ובנות של מלך; הן בטוח של מלכה בכל אופן]
אני אגיד לכם מה הבעיה שלי עם עוגות שמרים.
הסטנדרט, בשבילי, הוא אותה עוגת שמרים שמכינים מבצק שמרים מדופף/כרוך, שהוא בצק שמרים, לא רזה במיוחד, שעוד מקפלים אליו כמות יפה של חמאה, כמו שעושים בבצק עלים. זו בעצם עוגת הקראנץ שמוכרים בקונדיטוריות, לפחות כאלה שמכבדות את עצמן [ואת הלקוחות שלהן].
ואפרופו בצק עלים, איך אמרה מאיה בפוסט הגביניות המופלא שלה?- “כל עוד לא תקפלו לתוכו הרבה חמאה בשכבות שכבות הוא לעולם לא יממש את הפוטנציאל האמיתי שלו”.
וזה מה שגם אני תמיד חשבתי.
עד עכשיו.
שוקולד, ביצים, סוכר, שמנת.
זה כל מה שצריך בשביל להכין עוגת שכבות שוקולד מהחלומות, כולל המלית [ויש 2 וריאציות]! והקישוטים! וכל הטררם! וזה מוכן בכלום עבודה!! והיא כ”כ פאביולס שהיא מצריכה קטגוריית ראנוואי משלה!!! אז אין מצב שזו לא העוגה שלכם לפסח.
וככה מכינים אותה:
טוב בשעה טובהההה פורים מאחורינוווווו
ואפשר סופסוף לדחוף את אוזני ההמן לבוידעם,
[למרות שאני לא מתחייב להוריד את אוזני הארנב]
ביחד עם כל האוברטיים שטחנתי החודש.
כמה אירוני שאני כותב את הפוסט הזה כמה שעות אחרי טיפול שורש?
לא אירוני בכלללללל.
כמעט קראו לזה רוני מרוב שזה אי-רוני.
אבל אל תדאגו, צד אחד של הפה עדיין מתפקד. בינתיים.