לפעמים בחיים, הזמן קצר והמלאכה ממש ממש מרובה.
כמו, למשל, אחרי שחוזרים מחופשה של שבוע וחצי בחו”ל לעבודה, ומגלים שהמזגן נסתם והמיקסר התקלקל וחסרים אנשים והמלאי ריק ושבועות מתקרב בצעדי ענקקקקקקק כאילו נעמי קמפבל עכשיו צועדת לכיווני בראנוואי ואני טיירה בנקס ואין לי מקום לברוח.
והפעם בגזרת הקלאסיקה: עוגת מלכת שבא!
כמו עוגת האופרה, מלכת שבא היא גם עוגה צרפתית קלאסית, אך זו חדרה לפנתאון האמריקאי [ואז העולמי] בזכות ג’וליה צ’יילד, שהציגה אותה באחת מתוכניות הבישול האמריקאיות הראשונות, The French Chef.
עוגת אופרה היא עוגת שכבות בטעמי קפה ושוקולד, והיא אחת העוגות הקלאסיות בפטיסרי הצרפתי.
וכמו כל קלאסיקה ו/או טלנובלה, יש גם מחלוקת לגבי מי כתר ההמצאה- מצד אחד Dalloyau ומצד שני Lenôtre, אך בזמן האחרון נראה שההסכמה הכללית נוטה לכיוון Dalloyau, שם גם לייבוביץ ממליץ לטעום אותה.
לא נראה לי שיש בית ספר לקונדיטוריה שלא מלמד איך להכין עוגת אופרה [או איזושהי וריאציה שדומה לה], והיא מורכבת משכבות של עוגת [ספוג] שקדים [שנקרא ז’קונד], קרם קפה, גנאש, ולבסוף- זיגוג שוקולד.
איזה יום אחד לפני כמה זמן, הגעתי הבייתה מהעבודה.
עכשיו בעיקרון, אני אוהב למשוך ולמרוח את הזמן שלי עד 5 כזה, ואז לשתות קפה בנחת וברוגע.
בפועל מה שקורה זה שאני מצליח למשוך ולמרוח את הזמן שלי, אבל בשריטות וצעקות [לא ליטרלי], ובעיקר עם הרבה סוכר ושומן ושוקולד שיחזיק אותי עד שהקפאין יעשה את זה.
אז באותו יום, החלטתי לעשות מעשה ולפרוץ גדר ולהכין קפה לפניייייי חמש.
על שריל ווקרהאוזר, לא שמעתי עד שראיתי את הספר שלה.
יש לה פטיסרי [בונז’ור] בשם Pix Patisserie, ובר טאפאס [אולה] בשם Bar Vivant, בפורטלנד, אורגון, וזה נראה לי פתיח מצויין שגם מתאר בצורה מדוייקת את הספר שלה, שנקרא Modern French Pastry.
