טוב יאבההההההה אתם לא מבינים מה קרה לי עכשיו.
אז אני שוכב לי במיטה, מנסה בכל מאודי להכנס לתרדמת סוכר של אחר הצהריים,
מנסה מנסה,
ולא מצליח!
עכשיו זה הזוי כי אני בד”כ צריך להגיד תודה אם אני בכלל מגיע למיטה לשנ”צ היומי; בד”כ הוא תוקף הרבה לפני שאני מגיע לחדר השינה. בסלון, במרפסת, במטבח. בשירותים. כל מצב שהוא לא אנכי הוא סכנת שנ[פ]צות.
טוב, זהו, נגמרו החגים?
חיכינו 7 שבועות וקיבלנו את כרומטיקה??
סיימנו את כל עוגות המצה וקינוחי המנגל ודברי החלב ופירות העונה ועוגות הגבינה ועוגות הגבינה ועוגות הגבינהההה-אעאעאעא-ההה???
יופי.
כי באמת, תקופת החגים האחרונה ביחד עם הקורונה מה זה מיצתה את עצמה.
אבל זהו זה בעבר זה has been, ואפשר לחזור למה שהעולם באמת סובב סביבו.
נכון קרקרים?
מלוחים, פריכים, ממכרים כאלה?
כאלה שאי אפשר להפסיק לנשנש אותם?
אז כאלה- רק בראוניז.
טובוש, קורונה, סגר, בלאגן, חיוניות [מאז 1988 תודה רבה], אז אני רק רוצה להגיד שהעוגיות האלה הן מהעוגיות הסופר מושקעות האלה שגם ממש מתאימות עכשיו כדי להעסיק כל מיני ידיים עצלות [ואנחנו יודעים מה אומרים עליהן]. יאללה למתכון!
מתחילים עם העוגיות:
לא יודע אם שמתם לב לזה, אבל שוקולד הוא המצרך הכי פופולרי בבלוג הזה, כי הוא המצרך הכי פופולרי בבטן שלי, ולכן גם המצרך הכי פופולרי במטבח שלי!
אם לא שמתם לב, אתם יכולים להסתכל ב”תגיות הפופולריות” בבלוג [שנמצאות בצד שמאל או למטה; תלוי אם אתם מסתכלים במחשב או בפלאפון], ולהיווכח בעצמכם!
ובראוניז הם קומפליטלי התופין האולטימטיבי לשוקולד ולחובביו: הם מהירים, נאפים בזריזות, וכמובן טעימיםםם.
ובתכל’ס, יש הרבה מתכונים לבראוניז בעולם. וכולם יפים, כולם טעימים, כולם אהובים, כולם ברורים. אבל קשה למצוא בראוניז שמושלמים גם מבחוץ וגם מבפנים.
