לפני כמה ימים הגעתי הבייתה, בסביבות אחד וחצי,
ועשיתי את מה שאני עושה בכל פעם שאני נכנס הבייתה-
הדלקתי את המזגן.
ואז התחלתי לסדר את הקניות.
הוצאתי את כל דברי החלב- והגעתי לשמנת המתוקה- בקבוק 2 ליטר-
כשפתאום שמעתי דלת נסגרת.
יאבה.
שמעתם פעם על moon-pie??
זה חלק הכרחי ב-road trips, כשעוצרים בדרך לתדלוק [תרתי-משמע]!
וזה גם מה שמקבלים אחרי הנשיקה הראשונה!
אבל אם אתם לא רורי גילמור [ולמה שתהיו אם אפשר להיות לורליי או אמילי או סוקי או אפילו קירק רק גאד לא היא], אז אתם אולי מכירים את זה בתור חטיף שכורך מלית מרשמלואית בשני ביסקוויטים עגולים ועטוף כולו ברחמים בשוקולד; אם נשמע לכם מסובך, פשוט תחשבו סנדביץ’ קרמבו.
לפני כמה זמן, קמתי בבוקר.
ביום שבת!
שזה ה-day of pre-rest ולכן אני יכול לקום ממש ממש מאוחר כי בתור קונדיטור אני רגיל לקום סופר מוקדם לעבודה, אבל היום אין עבודה ואני יכול לעשות מה שבא לייייייייי
מפה לשם, קמתי ב-07:00.
אתם יודעים מה הייתי רוצה?
לאכול פאי, כל יום, לארוחת בוקר.
אבל איך אומרים אצלנו-
.What you WANNA do is not necessarily what you’re GONNA do
או שמא?
אתם יודעים מה אני ממש ממש אוהב?
שוקולד.
כמה אתם מופתעים מ-“1” עד “אוי, יש עוד וריאנט לקורונה”?
אומגה.