תגידו לי, מי העורך/ת המוזיקלי/ת של רדיוס?
אני יכול להכין להם עוגה? כי יש לתחנה הזו נטייה, ברגע הכי קריטי בנסיעה שלי, פתאום לשים שיר שמחזיר לי את התקווה באנושות בחיים בנסיעה. נניח שבוע שעבר, נהגתי באוטו בדרך לעבודה, ורגע לפני שהחלטתי שיהיה יום נוראי כי כל השירים ברדיו דיכאו לי את הפרצוף וזה מתחיל לי את היום ברגל שמאל, אני מעביר תחנה ושומע בלדה מתחילה לנגן. ואז:
וואי וואי, זה היה צמוד.
ואני לא מדבר על השמלה של מאריה. אבל אתם, בעמוד הפייסבוק, בחרתם בחיתוכיות שוקולד, קרמל ואגוזים כמתכון הבא שאתם רוצים שיעלה! אז נתחיל? זה מאוד פשוט:
שחורדיניז! או: מה קורה כשבראוניז פוגשים בצק עוגיות.
אבל קודם: עשרה דברים שלא ידעתם עליי! מכירים את זה? זה מעין משחק כזה, שהדר מהבלוג עם השם המגניב בוא’נה פטיט [אה, ולפני שאשכח: אלינור, אני מעביר את השרביט אלייך! וגם אלייך, דניאלה!] העבירה אליי, שמתרוצץ בין בלוגים, שבו כל בלוג מספר 10 עובדות או מעשיות שיכולות לעניין אתכם. כאילו, נראה לי שבעיקרון רמת העניין לא חייבת להיות גבוהה במיוחד, אבל נראה לי שזה יהיה נחמד אם לא תנמנמו כבר במספר 2, ומה יותר מעניין מהשאלות הקצרות והרדודות הללו בסוף הראיונות, א-לה “סטודיו למשחק”? שום דבר בעולם. חוץ מ-How to get away with murder. בינתיים.
איך יודעים שהגיע הסתיו?
כשהעץ בגינה משליך את עליו? כשהארון מתמלא בבגדים ארוכים? כשרואים נחליאלי ארוך-זנב? כשמתפרסמים ברשת מתכוני מרקים? כשהשירים ברדיו יורדים במקצב?
טוב, אני אתחיל בגילוי נאות: האמת היא, שראיתי את המתכון הזה בספר של Hanna Goodman, והוא מופיע תחת הפרק הסקנדינבי שבספר, אז בעצם המתכון הזה אמור להיקרא “חיתוכיות הל וקרם שקדים סקנדינביות”. אבל לא רציתי שתחשבו שיש לי פטיש משונה לסקנדינביה, אחרי שכבר הכנתי, לא לפני זמן רב מדי, את עוגת הקינמון הסקנדינבית, נהדרת סקנדינביה על מדינותיה ככל שתהיה.
עכשיו אפשר להתחיל. : איזה נחמד זה “חיתוכיות”. לא רק בגלל השם, אלא כי במקום לאפות מלא מלא עוגיות במלא מלא מלא נגלות- אפשר להכין תבנית אחת גדולה ואז לחתוך לכמה חתיכות שבא לך, באיזה גודל שבא לך, ובאיזו צורה שבא לך.
