ביקורת ספר: BraveTart: Classic American Desserts

סטלה פארקס היא אחד הדברים הכי לוהטים כרגע, בעולם האפייה האמריקאי.

לראשונה קראתי אותה בבלוג המהמם שלה ואז בטור המהולל ב-Serious Eats, שם היא מפרסמת פוסטים מסקרנים ומפתים, עם רקע תיאורטי ומדעי [טוב נו, בוגרת CIA! בטח חברה של סוקי] שמספק, לי לפחות, אמון וביטחון במתכונים המדוייקים שלה, ובעיקר במתכוני הדגל שלה- שעתוקים לחטיפים וממתקים אמריקאיים.

ריינבואו ספרינקלז [סוכריות צבעוניות]

לכן, ככל שעבר הזמן והתגלה יותר ויותר על הספר שלה, הציפייה ממנו בהתאם גם גאתה ועלתה [לפחות אצלי ואצל מאיה, שהתאבססה ביחד איתי על הספר], בייחוד עקב העובדה שהוא מתעכב כבר כמה שנים טובות.

ואז, בשעה טובה ובסימן טוב, הספר הגיע, ושמו בישראל- BraveTart: Classic American Desserts.

רושם ראשוני

הדבר הראשון שרואים בספר, הוא את הכריכה, שם מתחת לכיתוב Classic American Desserts יש תמונה של עוגיות האוריאו הביתיות, עם טכניקת ההבלטה [תרגום חופשי ל-embossment] הגאונית שלה כשברקע כוס חלב. 2 הערות לגבי זה:

  1. הו כמה אמריקאי זה, עוגיות וחלב, והו הו הו כמה נביסקו-י זה, עוגיות אוריאו וחלב [שהסלוגן שלהם הוא milk's best friend].
  2. הו כמה ראוי זה, שעוגיות האוריאו הביתיות הן הדבר הראשון שרואים בספר, כשהפוסט הראשון שלה ב-Serious Eats היה עוגיות האוריאו.

העיצוב והצילומים בספר מצויינים; כמעט כל מתכון זוכה לתמונה [שזה די סטנדרט בימינו, בייחוד למישהי שבאה מהבלוגוספירה], יפה ומפורטת. הגופן קריא וברור, ולאורך כל הספר הוא גם אחיד ומתוקנן [על כל נטיותיו העיצוביות], למעט מילים בודדות בתוך כל מתכון ובתחתית של עמוד, שנותנות את ה-twang שלהן. יפה.

מה בספר?

כצפוי, לאחר כמה מילים על ציוד ומצרכים [שזה גם די סטנדרט כבר, ובצדק] הספר מתמקד בקינוחים ומאפים אמריקאיים, כשלכל מתכון מצורף מאמרון היסטורי, לחובבי הז'אנר. באופן אישי, הייתי מעדיף שאת שטח הנדל"ן היקר של העמודים בספר תתפוס האינפורמציה המדעית והתיאורטית שבזכותה סטלה ידועה ומוערכת [אם לא מתכונים נוספים], אבל אני מודע לכך שההיסטוריה הפטריוטית הזו היא חלק מה-Pitch של הספר; האמריקאיות של כל קינוח ומאפה.

כנראה חלק מהנסיון to make America bake again.

הספר מחולק ל-3 פרקים שמחולקים לעתים לכמה תתי פרקים:

  1. קינוחים אמריקאיים קלאסיים: עוגיות וממתקים, עוגות, פאי-ים, דונאטס.
  2. מותגים אמריקאיים קלאסיים [=השעתוקים המצופים]: עוגיות וחטיפים, פודינגים, מאפי בוקר, ממתקים.
  3. גלידות אמריקאיות קלאסיות.

מבחינת עריכה, יש כמה ליקויים קטנים שהבחנתי בהם.

למשל, לא כל כך ברור למה צריך גם "עוגיות וממתקים", גם "עוגיות וחטיפים" וגם "ממתקים", כתתי פרקים נפרדים; הרבה יותר נוח לרכז אותם לקטגוריות אחידות. למרות העובדה שחלק מהמתכונים מחקים מוצרים תעשייתיים וחלק לא, זה קצת מבלבל לקפוץ ביניהם כדי לנסות למצוא את המתכון לפאדג' בלטימורי, או לסירופ שוקולד.

בנוסף, במתכון של הפקאן סנדיז, יש להשחים את החמאה ולתת לה להתקרר כחצי שעה מינימום, לפני שממשיכים במתכון. בגלל זה, לא ברור למה צריך להדליק את התנור ממהתחלה; אפשר להדליק אותו אחרי שהחמאה מתקררת. אולי הם חושבים שלתנורים לוקח 40 דקות להתחמם, אבל ברוב התנורים זה עד 20 דקות. יש לציין שבמתכונים אחרים, הוראת חימום התנור מופיעה באמת בשלב הגיוני, ולא בצורה רובוטית בתחילת המתכון.

עוד כמה פספוסים קטנים הם למשל, במתכון של הלופטהאוס-סטייל-קוקיז, לא כתוב שצריך לחכות שהציפוי יתייצב ויתקשה לפני ההוראות לאחסון; ובמתכון להוסטס-סטייל-קאפקייקס כתוב בהקדמה למתכון שהמפתח למרקם הוא שמן חריע [safflower], לעומת המתכון עצמו שכתוב שמן קוקוס; ובוריאציה על הבראוניז/בלונדיז לא כתוב איך לשלב בין הגנאש לקצוות החתוכים.

המבחן המעשי:

עוד לפני שהספר יצא, כשרק החלו לצאת דוגמיות ותצוגות מקדימות שלו בכל מדיה אפשרית, הכנתי את עוגיות האוריאו הביתיות. בהתחלה הכנתי אותן עם שינויים קטנים והן יצאו.. בסדר. אבל כשהכנתי אותן ב-ו-ל כמו שכתוב, עד לרזולוציה הקטנה של מותג הקקאו- הן יצאו מעולות; לא שחזור מדוייק, אבל הכי קרוב למקור מכל המתכונים שניסיתי, כולל המלית היציבה שבאמת לא נמחצת החוצה כמו שקורה בד"כ. ואז הבנתי שבשביל לקבל תוצאות מרשימות, יש לעקוב אחרי המתכונים של סטלוש באדיקות.

למעשה, כ"כ התרשמתי מהאוריאוז, שהייתי חייב להזמין את המערוך המיוחד שעשוי בעבודת יד ע"י זוג חביב מליטא  עם חמישה ילדים שני כלבים וחתול, שסטלה משתמשת בו כדי לדמות את הטקסטורה התבליטית של עוגיות האוריאו המקוריות. עוד לפני שהמערוך הגיע אליי, הספקתי לבקר את מאיה ולהשתמש, להתלהב, ובעיקר לנקות, את המערוך שלה [אחרי ששכחתי לפדר את הבצק באבקת קקאו לפני הרידוד]. ומאז, אני חסיד ליטא.

ואני לא יודע איך זה יכול להיות, אבל הן אשכרה יותר טעימות כשהן ככה.

עוגיות אוריאו, כמעט וממש מוכנות

לאחר קבלת הספר, הכנתי, חוץ מאת האוריאו'ז שוב, את הפאדג' בראוניז, באטרסקוץ' בלונדיז, פקאן סנדיז, לופטהאוס-סטייל קוקיז עם ריינבואו ספרינקלז, הית' טופי ביטס וגם את הסינמון רולז. לו הייתה לי מכונת גלידה, וודאי הייתי מנסה גלידה מהפרק האחרון, אבל זה לא מנע ממני להכין את הקוקילידות ולסנדווץ' אותן עם גלידה קנויה.

הבראוניז והבלונדיז היו הצלחה מסחררת ונראו בול כמו בספר. הבראוניז היו מבריקים, עם קראסט דק ושברירי, כהים ושוקולדיים במיוחד. הבלונדיז היו פחות מבריקים, אבל טעימים לא פחות, דחוסים ופאדג'יים ולא מתוקים מדי, שזו בעיה של הרבה בלונדיז. זמן האפייה בשניהם היה ארוך יותר ממה שכתוב, אבל למזלי סטלה ציינה מה הטמפרטורה הפנימית שלהם אמורה להיות [בנוסף לסימנים ויזואליים], אז יכולתי לדעת בדיוק באיזו שניה להוציא אותם מהתנור.

את הפקאן סנדיז הכנתי פעמיים- פעם אחת עם קשיו, ופעם שניה עם פצפוצי שוקולד [אלא מה]. בשתי הפעמים התוצאה הייתה מוצלחת, פריכה וחולית בדיוק כמו שהם אמורים להיות; עם הקשיו זה היה קצת יותר מוצלח כי העוגיות עצמן די מתוקות [ולכן המרקם], ואגוזים כלשהם שוברים קצת את המתיקות.

ללופטהאוס סטייל קוקיז ניגשתי בחשש קל; מעיון במתכון שהיא פרסמה במדור שלה ב-SE [שם המתכון זהה], הייתה טענה שהעוגיות קצת "blah" למי שאין זיקה נוסטלגית שמעלה את הערך של הקוקיז הנ"ל. ולי באמת אין. אז כאמצעי זהירות השתמשתי במשחת וניל במקום בתמצית וניל, כדי להגביר את הטעם של העוגיות, ג'סט אין קייס. התוצאה הייתה ונילית ונהדרת, וגם אם מתעלמים מהטעם הונילי, יש לעוגיות עצמן טעם חלבי ועשיר שהוא מאוד מאוד טעים בפני עצמו, וגם המרקם הרך והעוגתי מוצלח. ביחד עם הציפוי והרינבואו ספרינקלז זה היה אחלה קינוחון שגם קצת משמח לבב אנוש כי הוא נראה כה festive.

לופטהאוס סטייל קוקיז

גם את ההית' טופי ביטס, שהם שבבי קרמל/טופי פריכים, הכנתי בהססנות קלה; הרבה מתכונים שניסיתי בעבר של שבבי קרמל או טופי הניבו תוצאה טעימה אבל עם מרקם בעייתי שגם אם בהתחלה הוא קראנצ'י וממכר, אז אחרי אחסון לא ממושך במיוחד, הם מתגבשים למקשה אחת אמורפית שקשה להפריד וקשה ללעוס. כל אלה לא קרו אצל סטלה; השבבים נשארו קראנצ'ים ומופרדים עד לרגעים אלו ממש, וסביר להניח שגם לעוד הרבה ימים בעתיד.

טופי ביטס

הסינמון רולז גם היו מוצלחים; למרות שהכנתי אותם בשינוי קל מהספר [במקום להתפיח את הבצק ואז להכניס לקירור- הכנסתי לקירור ואז התפחתי אותו למשך זמן ארוך יותר; אילוצי לו"ז], הם יצאו רכים, ענניים אפילו, לא מתוקים מדי, עם ציפוי גבינת שמנת שממש מתאים להם. למעשה, הם הצליחו לכבוש גם את המעריצים הפוריטנים של שבלולי הקינמון הקלאסיים, שעשויים בארץ בד"כ מבצק כרוך ומוברשים בסירופ סוכר.

סינמון רולז

הקוקילידה הייתה טעימה, אבל די ציפיתי שהיא תהיה; אין הרבה מתכונים של קוקילידות שניסיתי והם לא היו מוצלחים, אז מסטלה אני מצפה שזה גם יהיה טעים. מה שכן, די שמחתי על העובדה שהיא מורה להכין את הקוקילידות בתבנית גדולה, ולחתוך לקוקילידות אישיות אח"כ, במקום להכין אותן ישר כמנות אישיות [דהיינו להתעסק עם הגלידה הנמסה במלא פעמים טרחניות ודביקות].

קוקילידות

באופן כללי, המתכונים ברורים ומדוייקים [פרט למה שציינתי לעיל], וההוראות פשוטות מספיק כדי לא להפחיד את הקוראים עם מתכונים ארוכים ומאיימים. כחלק מנסיון נוסף למשוך את הקוראים, נראה שנעשה מאמץ לצמצם את כמות הקערות והכלים המלוכלכים שיצטרכו שטיפה אח"כ- למשל, במתכון של הסינמון רולז, מצויין להכין קודם את המלית והציפוי, להעביר כל אחד לשקית ריצ'רץ' [שזה רק קצת יותר טוב משקיות הסופר האיקוניות של מאיה] ורק אז את הבצק. בעוד שאני מברך כל נסיון לצמצם את משך פעולת שטיפת הכלים, אני מעדיף יותר לצמצם את זמן העבודה הכולל ולכן הייתי מכין את הבצק קודם, ובזמן שהוא תופח- להכין את המלית והציפוי. וזה באמת מה שעשיתי. רק שהעברתי לקעריות, לא לשקיות.

באופן כללי #2, אין יותר מדי מצרכים אקזוטיים או ציוד מיוחד שחיוני להכנת המתכונים בספר. אך מכיוון שהספר הוא אמריקאי, ומיועד בהתאם לקהל האמריקאי, יש אכן כמה מרכיבים שהשגתם בארץ נעה בין קצת קשה [כמו גולדן סירופ, פירות מיובשים בהקפאה] לבלתי אפשרי [קמח עוגה, קינאקו]. יש גם  שימוש בתבנית שקעים אחת שלא ראיתי בארץ עדיין, אבל סטלה גם מציינת אופציות אחרות במקום. אגב התאמה לקהל האמריקאי, הכמויות בספר מצויינות בנפח [כוסות וכפות] ומשקל באונקיות [ולא בגרמים]. מאחר שבכמעט כל משקל כיום אפשר להמיר בין אונקיות לגרמים, זה לא כזה מפריע לי.

לסיכום

המתכונים בספר נפלאים וטעימים, אבל בשביל שהם יצאו מוש, שזה, אני מניח, מה שיצא במטבח של סטלה, יש לדייק ולהיצמד למתכון עד כמה שאפשר. המתכונים לא מסובכים מדי, אבל כן מצריכים אומץ ואולי גם מד טמפרטורה, וגם טיפונת חשיבה עצמאית. לדעתי, גם אופים מתחילים יכולים להנות מהספר, אבל חובבים ומנוסים, עם זיקה מיוחדת לאמריקנה, שאוהבים לבזבז את ימי שישי בחנויות המתמחות, יתענגו עליו במיוחד.

4 מתוך 5 פצפוצים

 


הרבה פעמים אנשים שואלים אותי ביקורות לגבי ספרי אפייה, או מבקשים המלצות לגביהם. נכון לעכשיו אני לא מכיר שום אתר או בלוג, בטח לא ישראלי, שמבקר את שפע הספרים החדשים שיוצאים כל חודש וגודשים את החנויות [ואת האינטרנט] בהתלהבות מבלבלת. הדבר האחרון שאני זוכר זה את יעל גרטי שעשתה את זה לפני שנים ב-ynet.

במדור החדש הזה בבלוג, אני מקווה שתקראו ביקורות לגבי ספרים שאתם בדיוק חשבתם לקנות, או אפילו תראו המלצות [או הרתעות..] לספרים חדשים שאתם לא מכירים. בכל מקרה, אני מקווה שתיהנו!

25 תגובות בנושא “ביקורת ספר: BraveTart: Classic American Desserts

  1. חגית

    תמיד כיף לקרוא אותך!!!!!! עכשיו (1:20am) גם קיבת הקינוחים שלי נעשתה רעבה וגם אני חוששת שאצטרך להזמין לי את הספר בימים הקרובים מאמזון! שבת שלום ♥️

    1. נועם מאת

      באמת? לי זה דווקא ממש לא הפריע; ההבדל בין גרמים לאונקיות הוא לחיצה אחת. אבל זו באמת נקודה חשובה ששכחתי לציין. תודה!

    2. הילה

      היי חיה –
      כידוע, ארה"ב נשארה בין המקומות היחידים בעולם שלא אימצו את השיטה המטרית, לצערנו הרב.
      אבל לדעתי חבל לוותר על ספרים טובים בגלל זה – דבר ראשון, כל גיגול של X ounces to grams מיד יביא לך את התוצאה אפילו מבלי להכנס לתוצאות חיפוש, ועם הזמן יש פשוט מידות סטנדרטיות שזוכרים (למשל – בהרבה מתכונים משתמשים ב6 אונקיות שזה 170 גרם) אבל הכי פשוט – הזמיני מחו"ל בכמה עשרות שקלים משקל דיגיטלי שממיר לאונקיות בלחיצה כפי שנועם ציין.
      אני מוצאת שפה לא נוטים למכור את המשקלים עם ההמרה הזאת אלא רק עם גרמים, אבל אפשר להשיג בהזמנה באינטרנט די בקלות.
      הנקודה השניה היא שכמעט כל ספר שיוצא באנגלית מפורסם דרך הפצה אמריקאית והפצה בריטית.
      לרוב התאריכי יציאה שונים, מה שעלול לגרום למשל לספר שיצא באמריקה לצאת בבריטניה אפילו 3 חודשים אחרי, אבל יש שני יתרונות בלהמתין ולקנות את ההפצה הזאת –
      1) בריטניה כאן אמצה את השיטה המטרית, ועל כן המתכונים רשומים בגרמים ולא באונקיות ובכוסות (ממש לאותו הספר).
      2) לרוב כשמזמינים מbook depository המשלוח בכל מקרה בחינם, והם בדיפולט מוכרים את ההפצה הבריטית כי שם הHQ שלהם, כך שיוצא עדיף כפליים. והנה, לדוגמה – הגרסה הבריטית של הספר הזה תצא רק בסוף החודש. אבל אולי שווה לחכות (אפשר תמיד לבדוק את התאריכי יציאה באמאזון UK או בBD).

  2. הילה

    היי, גנבת לי את הרעיון לבלוג העתידי 🙂 סתם נו, אנחנו לא בת-חרות.
    ממש נהניתי מהביקורת הלא סחית, באמת רשמת את הנקודות החשובות מתוך היכרות עמוקה עם הכותבת. גם אני מחבבת את סטלה כדיבאנקרית מגניבה, אם כי לא בטוחה שהבנתי את ההיקש הלוגי בין רקע מדעי לCIA, יש הרבה תפקידים שאפשר למלא שם.

    בכלאופן, יש קמח עוגות של סוגת בכל סופר גדול ואם לא אפשר להמיר על ידי החסרה מהקמח והוספת קורנפלור, ואבקת קינאקו אפשר להזמין מהחנות של GO JAPAN הישר הביתה. לא סטנדרטי במיוחד אבל ביננו – מי שקונה ספרים מחו"ל הוא מניסיוני לרוב פודי שדברים כאלה לא יעצרו אותו מ"להתאמץ".
    מחכה לשאר הביקורות 🙂

    1. הילה

      ג'יזס, רק עכשיו שמתי לב שיצאתי עמה לגבי הCIA ושזה לא רעיון טוב להגיב בשעות האלה של הבוקר 😀
      מממ, אבל עדיין לא בטוחה שהבנתי את ההיקש – כאילו כן, הם בטח לומדים שם קצת רקע תיאורטי, אבל נראה לי שזה יותר קשור לעובדה שSE נוטים לעשות ניסויים ולהתייחס למטבח כמעבדה מאשר זה שהיא למדה שם 🙂

      1. נועם מאת

        אנחנו לא בתחרות, אבל אנחנו עדיין בני חורין 😉
        אזזזז, בנוגע ל-CIA- לומדים שם קצת יותר מ"קצת" [אבל עדיין לא ברמה של טכנולוגיית מזון, נניח] על ההרכב התזונתי של מרכיבים, ועל התגובות הכימיות והפיזיקליות בין מרכיבים.
        מקריאה של טורים אחרים ב-SE, אין התייחסות תיאורטית ברמה כזו [פרט לקנג'י שהוא אפילו יותר טכני מסטלה, לפחות ממה שנכתב], אז אני דווקא חושב שלמרות שב-SE מתייחסים למטבח כמעבדה, זה הרבה פעמים ניסויים אקראיים [שאולי מפיקים לקחים בדיעבד], ולא ניסויים שנשענים קודם על ידע תיאורטי. כלומר, אני חושב שדווקא הידע התיאורטי שלה הוא הסיבה שהיא כותבת ב-SE, ולא התוצאה.

        ובנוגע למרכיבים- מנסיוני, קמח עוגות כמו שיש בארץ בכלל לא דומה לקמח עוגות אמריקאי שהוא עובר תהליך הלבנה ומשנה את ההרכב הכימי שלו לגמרי. לאחרונה KAF גם הוציאו קמח עוגות לא מולבן, שזה יותר דומה למה שיש בארץ. הטריק של המרת קמח בקורנפלור הוא טוב בשביל להוריד את רמת הגלוטן מעט, אבל במקור הוא אמור להיות עדיין עם קמח מולבן [פשוט AP].
        כמו כן, לדעתי, יש הבדל בין אנשים שקונים ספרים מאמזון לבין אנשים שקונים מצרכים [בכללי, ומאתרים אחרים בפרט]. משום מה נרתעים יותר מהאחרון.

        אני שמח שאהבת את הביקורת!! קנית כבר את הספר??

        1. הילה

          וול, הכוונה שלי היא שיש כמה וכמה בוגרי CIA שלא משתמשים בידע שלהם במקומות העבודה כי מקומות העבודה האלו לא מעודדים את השימוש בזה (קרי, כמעט כל מגזין או ערוץ או קונדיטוריה\מסעדה – אולי חוץ מפינת הkitchen conundrums). אתר כמו SE וניהול רשומות בלוג וספרים עצמאיים יחסית (עדיין דרישות של ההוצאה) אלו עדיין מדיומים מאוד מצומצים מבחינת מקורות פרנסה שנתפסים ע"י בוגרים, אז אפשר להסכים שבסופו של דבר יצא זיווג טוב של סטלה מבחינתנו ומבחינתם – מניחה שהידע שהיא רכשה שם תרם, אבל בתכלס המידע הזה גם זמין באינטרנט (זה באמת לא ברמה של הנדסת מזון) כך שנראה לי שגם אם היה כותב אחר שהיה תופס את מקומה והיה פוד – גיק חביב היה משכיל לעשות בו שימוש, במידה והיה רוצה 🙂

          לגבי המרכיבים – מסכימה איתך, אבל האמת, זה לא שאתה יכול למצוא קרם פרלינה ואגוזי ברס איכותיים בסופר. זה עדיין דורש ממך כיתות לחנות מתמחה או הזמנה מחנות כמו קוקסטוק\מר קייק, אנד יט זה לא מונע ממך לכתוב פוסטים עם מתכונים שדורשים מתכונים עם המרכיבים האלה, מה שאומר שיש לזה קהל מסוים שקונה, אבל הוא עדיין קטן ביחס לכל האופים בארץ.
          יצא לי לנסות "להמיר" חברים עצלנים שרצו להתחיל לאפות דברים פנסיים יותר ללכת ולקנות דברים מחנויות מתמחות – וזה או שהם הומרו בהצלחה והלכו על זה עד הסוף או שנשארו בשלב של "נהה, אני מקסימום ארים שוקולד 60% של עלית בסופר".
          חוץ מזה, יש להבדיל בין אנשים שמזמינים ספרים מחו"ל לגבי אנשים שמזמינים *ספרי אפייה ובישול* מחו"ל, לרוב (שוב, מניסיוני) אנשים נרתעים מהוראות באנגלית, מידות באונקיות, שמות של מצרכים שמבלבלים אותם כי הם לא יודעים שיש את זה אם בכלל יש את זה, כמו Greek yogurt, parsnip וכאלה. אלו שכבר מנוסים בהזמנה ואוהבים כבר יודעים מה יש ומה אין, הולכים לשווקי איכרים, מזמינים מחנויות מתמחות – ועוד אחת קצת איזוטרית לא תרתיע אותם כנראה.
          אגב, מוכרים קמח עוגות לא מולבן בVITACOST של Bob's Red Mill, הבנתי שהוא די טוב…לא יצא לי להשתמש.

          ולא הזמנתי עדיין את הספר, לא יודעת אם אזמין – אני אופה יותר כדי לתת לאנשים מאשר בשביל עצמי (משקל עודף וצריכה להקפיד) ולא יודעת עד כמה יהיו קונים בסביבתי למתכונים מהסוג הזה.
          הייתי רוצה, אבל אני מניחה שאני לא צריכה 🙂 אולי אזמין מתישהו כדי לתמוך וכדי שיהיו לי כמה מתכוני בראוניז מדויקים בשלוף.

  3. רינת

    נועם אהוב!!!
    קודם כל הבלוג עבר שינויי מדהיםםםםםםם העיצוב יפייפה ,מזמין ושוקולדי(כמו שאתה אוהב:)
    כותבת בשבת אז….סליחה.
    כתבת כל כך יפה ציורי מפורט וכל כך מגרה…אני מזמינה את הספר כמובן מאמזון .
    תענוג לקרוא אותך ,שבוע טוב:)

    1. נועם מאת

      או שלוםםםםםםםםםםםם
      ווהו! שמח שאהבת (:
      יאללה מחכה לשמוע ולקרוא איך יצאו המתכונים מהספר!
      שבוע מוש (:

  4. Yael

    היי נועם!
    סקירה מצוינת!
    אני ממש שמחה שפתחת במדור הזה. בהחלט אין שום אתר/בלוג בארץ שמסקר ספרים. שקלתי פעם לעשות את זה בעקבות כמות הענקית של הספרים שיש לי אז ויתרתי (פרסמתי כמה ביקורות באתרי קריאה אבל לא היו המון מתעניינים).
    כמעט כל הספרי בישול/אפייה שלי הם תוצרת חוץ ואני בטוחה שאני לא היחידה מהארץ שמזמינה אותם. אז זה יימנע ממני ליפול על איזה ספר לא מוצלח 🙂 (מילא הכסף, אבל מה אני אעשה איתו אחרי זה??).
    אין על serious eats. קניתי את הספר the food lab ישר שהוא יצא ואני מתלהבת ממנו כל פעם מחדש.
    מחכה לקרוא את הביקורת הבאה.

    אה אגב, את העוגיות שוקולד צ'יפס שלה ניסית?

    1. נועם מאת

      היי יעל!
      איזה כיף לקרוא את התגובה שלך!
      כן זה ממש מאכזב ליפול על ספרים מעפנים. אם כבר שמשהו יתפוס לי מקום בבית אז שיהיה שווה את זה 🙂
      למעשה, היום בדיוק עלעלתי שוב בספר וחשבתי להכין את העוגיות. לא הכנתי עדיין כי אני באמת לא יודע כמה יש לחדש בנושא, בטח אחרי הדוקטורט של קנג׳י, אבל אני מתחיל להשתכנע לנסות לפחות…

      1. Yael

        כן העבודה שהוא עשה על העוגיות מטורפת. וזה מצחיק כי בספר שלו אין בכלל קטגוריה של מתוקים.
        אם אתה מתלבט מה הספר הבא לעשות עליו ביקורת, יותם אוטולנגי הוציא ספר מתוקים שהבנתי שהוא מטורף. לא סטנדרטי בכלל ומכיל שילובים הזויים – מה שאומר שחובה לנסות ולראות.

        1. נועם מאת

          כבר יש לי את אוטולנגי (: [עוגת הלימון קסיס מטריפה]
          והוא לא יהיה הביקורת הבאה! היא תהיה פחות מיינסטרימית. נראה לי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *