אוי, איך אני אוהב תותים.
נראה לי שכל פעם שאני מכין משהו עם תותים [היי מאפה תותים זריז] אני מהלל ומפאר ומשבח את היותם בחיי, או בעונתם [היי עוגת גבינה תותים ושוקולד לבן], אז עוד כשזה בשילוב הנוסטלגי של תותים וקרם, זה בכלל מצריך שיר הודיה שלם. אולי גם ריקוד גשם קצר. וראיתם? ירד גשם היום. או אתמול. או מתישהו. תלוי מתי אתם קוראים את זה.
אתם יודעים מה הייתי רוצה?
כאילו, הרבה דברים. נניח שמאריה תבוא לארץ. או שהיו מחזירים את המיני-אוריאו לסופר. אבל לענייננו: שאיזה יום אחד, הייתי קם, אפילו באמצע הלילה, ומתחיל לאפות את כל הדברים שאני רוצה. בלי הפרעות, בלי אילוצים, בלי עבודה, או שיעורים, או כביסה או פרסומות בפלאפון שמתקשרות מחסוי ומחכות שאני אגיד “הלו?” בשביל להתחיל את ההקלטה [מכירים את זה? איזה הזוי זה] [וקצת קריפי].
