Carrement Chocolat היא אחד מהקינוחים מה’קולקציה הקבועה’ של פייר הרמה.
מרכיבי בסיס הבראוני
בבסיסה, היא עוגת שוקולד.
ממיסים שוקולד
אבל לא סתם עוגת שוקולד- אלא אחת שמורכבת מבסיס בראוני, קרם דחוס, מוס אוורירי, ציפוי חלק ולבסוף, דף שוקולד דק ופציח מלמעלה.
הכנת שכבת הבראוני
בסיס בראוני, לפני ואחרי אפייה
הפעם הראשונה שקראתי על Merveilleux [מָארְבֵיוֹ] היה בפוסט של מר לייבוביץ, שמספר על איזו חנות בפריז [שיש לה כמה סניפים] ושמה Aux Merveilleux de Fred, שמוכרת רק דבר אחד: עוגות קטנות המורכבות מבסיסי מרנג במילוי וציפוי קצפת.
הריצו קדימה כמה שנים, אני ומאיה נמצאים בפריז ביום אפרורי ו, אממ, גשמומי, ובדרך למלון מחנות התבלינים עם השם המעניין Izraël אנחנו קולטים מעבר לכביש סניף של אותו מר פרד!
תמיד כשאני חוזר מפריז, יש קינוח אחד שאני מרגיש צורך עז להכין בשניה שאני מגיע הבייתה.
כאילו, הצורך הזה מתחיל עוד בפריז. בפעם הקודמת זה היה טארט הלימון מהפטיסרי של סיריל ליניאק, והפעם זה היה טארטלט שוקולד חלב, קרמל ובוטנים מלוחים של מיסייה הרמה, שהוא מכנה אותו “טארטלט שוקולד חלב אינסופי”. בד”כ בקולקציית האינסוף שלו יש טעם אחד דומיננטי שמככב בכל אלמנט בקינוח; פה יש כמה טעמים- שוקולד חלב, קרמל, ובוטנים- ובכל זאת הוא קרא לזה “שוקולד חלב אינסופי”. לא יודע למה, אבל למי איכפת.
כן כן, אני יודע, נשמע אולי קצת הזוי.
גם לי בהתחלה. אבל אחרי שטעמתי את מקרון המוגדור של פיירוש- שהוא לדעתי המקרון הכי טעים שלו, לפחות נכון לפברואר 2016- הבנתי שזה וואחד שיחוק. גם מה שגאוני בזה זה שזה כזה [חה] פשוט! אבל בלתי צפוי. כמו ביונסה.
אז את השיחוק הזה החלטתי ליישם כטארט פסיפלורה ושוקולד חלב. מה שהיה קצת בעייתי בטארט הזה, זה שלמלית צריך מחית פסיפלורה קפואה. ומחיות פרי זה די יקר, וקצת קשה למצוא בארץ [כמו את ביונסה]. קונדיטוריות בד”כ משתמשות במחיות קפואות כי זה איכותי ועקבי- ואז קל לייצר כמויות מסחריות [או פשוט גדולות], כשיודעים שהטעם יהיה אותו דבר בכל פעם שמשתמשים בהן. וזה גם יותר מהר.
והפעם בתוכנית “איפה היית כל חיי”: עוגיות האוריאו של בושון.
הכל התחיל לפני כמה שנים, כשקניתי את הספר שלהם [הייתי באובססיית עוגיות באותה תקופה], ועוגיות ה-TKO [שהן קיצור ל-Thomas Keller Oreos] לקחו מקום ראשון בתחרות הדמיונית בראש שלי של העוגיות מהספר שלהם, אבל מה זה מקום ראשון, זה כאילו מקום שני היה כ”כ מאחורה שהוא היה נראה כמו קריירת השירה של לינדזי לוהן. שזה אולי היה נחמד בזמנו [גילוי נאות: יש לי את האלבום שלה איפשהו], אבל מי באמת זוכר. האמת שזה לא דמיוני לגמרי, כי גם כל החברים/ות הקונדיטורים/ות שלי מאוד התלהבו מהן ואמרו שהן שוס עם קפיטל ש’.
