אוקיי פיפס,
הגיע הזמן לחזור למקורות,
כי מה שאתם צריכים זה יצירת אומנות,
ואת זה-
אני עושה.
עוגת השוקולד של קלייר דמון היא אחת מעוגות השוקולד האיקוניות בפטיסרי הפריזאי, ולקח המון המון זמן עד שהמתכון שבאמת משתמשים בו אצלה התפרסם.
לכאורה.
אתם יודעים מה אני ממש ממש אוהב?
שוקולד.
כמה אתם מופתעים מ-“1” עד “אוי, יש עוד וריאנט לקורונה”?
אומגה.
אם אתם מכירים אותי, אתם ודאי יודעים שאני מתרגש מהדברים הכי קטנים.
כשמכינים לי קפה בבוקר מבלי שביקשתי.
כששולחים לי שיר של מאריה מבלי שציפיתי.
אם אתם קצת מכירים אותי, אתם יודעים שאני מסוג האנשים שמחפש סימנים.
סימנים שבד”כ רמוזים, חבויים, צפונים, אבל האמת היא שבד”כ אני לא מגלה אותם אלא רק אחרי שהם מתעלים את האלכסיס הפנימית שלהם ונותנים לי שתי שטוזות פליק פלאק.
וגם אם לפעמים כלומר לרוב אני מגלה את הסימנים רק בדיעבד, זה כמעט תמיד קורה אחרי שהלכתי בכל מקרה לכיוון שהם סימנו לי, מה שמשמח אותי כי גם אם אני מפספס אותם- אז בכל מקרה יש אצבע, מחודדת ציפורניים כמובן, שנותנת לי נאדג’ קטן לכיוון הנכון.
כי אני באמת מאמין שמה שצריך לקרות- קורה.
ככה עם הפוסט הזה.
