
אתם יודעים מה הייתי רוצה?

לאכול פאי, כל יום, לארוחת בוקר.

אבל איך אומרים אצלנו-

.What you WANNA do is not necessarily what you’re GONNA do

או שמא?

אתם יודעים מה הייתי רוצה?

לאכול פאי, כל יום, לארוחת בוקר.

אבל איך אומרים אצלנו-

.What you WANNA do is not necessarily what you’re GONNA do

או שמא?

אתם יודעים מה אני ממש ממש אוהב?

שוקולד.

כמה אתם מופתעים מ-“1” עד “אוי, יש עוד וריאנט לקורונה”?

אומגה.

אתם יודעים מה הבעיה בחוסר שעות שינה?

כאילו, חוץ מהעייפות וחוסר התפקוד וחוסר הריכוז וחוסר המוטיבציה וחוסר האנרגיה.

כי הרי אני לגמרי מסוגל להתמודד עם זה שבשבוע אחד יכול: ליפול עליי מיקסר [שרק הקערה שלו שוקלת 17 קילו, וזה כשהיא ריקה, אז תנחשו כמה כיף זה כשהיא מלאה בבלילה של 30 עוגת גבינה]; לקחת לי להגיע לעבודה חצי שעה במקום 18 דקות כי צריך לעשות עצירות התרעננות והיינוטס כל כמה דקות; ליפול עליי 16 רינגים מהמתלים ליד שטיפת הכלים [ואף אחד מהם לא על האצבע. נו שוין]; להיכוות מתנור כל כך גדול שאני יכול להכנס אליו [ואני באמת נכנס אליו בערך כדי להוציא עגלה עם 15 מגשים] ולהיחתך ב-3 אצבעות [ואז גם להכניס את היד (בטעות!) אל תוך תמיסה עם ימבה מלח לימון],

אבל אם מוסיפים לזה גם את העובדה שמשום מה, תמיד כשאני ישן פחות- אני מבזבז יותר-

הגיעו מים עד נפש!

אחד מחוקי הברזל במדריך ההישרדות הפצפוצי,

[אחרי לא לרוץ עם מספריים, לא לנסות תספורות פייג’בוי, ולא לאכול לעולם ארוחת צהריים לבד עם אמא],

הוא שלא צריך סיבה לחגוג, כי בעצם, כל דבר שווה חגיגה.