והפעם בגזרת הקלאסיקה: עוגת מלכת שבא!
כמו עוגת האופרה, מלכת שבא היא גם עוגה צרפתית קלאסית, אך זו חדרה לפנתאון האמריקאי [ואז העולמי] בזכות ג’וליה צ’יילד, שהציגה אותה באחת מתוכניות הבישול האמריקאיות הראשונות, The French Chef.
עוגת אופרה היא עוגת שכבות בטעמי קפה ושוקולד, והיא אחת העוגות הקלאסיות בפטיסרי הצרפתי.
וכמו כל קלאסיקה ו/או טלנובלה, יש גם מחלוקת לגבי מי כתר ההמצאה- מצד אחד Dalloyau ומצד שני Lenôtre, אך בזמן האחרון נראה שההסכמה הכללית נוטה לכיוון Dalloyau, שם גם לייבוביץ ממליץ לטעום אותה.
לא נראה לי שיש בית ספר לקונדיטוריה שלא מלמד איך להכין עוגת אופרה [או איזושהי וריאציה שדומה לה], והיא מורכבת משכבות של עוגת [ספוג] שקדים [שנקרא ז’קונד], קרם קפה, גנאש, ולבסוף- זיגוג שוקולד.
איזה יום אחד לפני כמה זמן, הגעתי הבייתה מהעבודה.
עכשיו בעיקרון, אני אוהב למשוך ולמרוח את הזמן שלי עד 5 כזה, ואז לשתות קפה בנחת וברוגע.
בפועל מה שקורה זה שאני מצליח למשוך ולמרוח את הזמן שלי, אבל בשריטות וצעקות [לא ליטרלי], ובעיקר עם הרבה סוכר ושומן ושוקולד שיחזיק אותי עד שהקפאין יעשה את זה.
אז באותו יום, החלטתי לעשות מעשה ולפרוץ גדר ולהכין קפה לפניייייי חמש.
לפני כמה זמן הכנתי לחם כוסמין.
הוא היה מושלם. אוורירי, לח, רך, עם קראסט מושלם ומלוח בדיוק במידה הנכונה.
זה היה אי שם ב-2015.
מאז, כל פעם שאני מנסה להכין את אותו הלחם, הוא לא יוצא אותו דבר. הוא לא אוורירי מספיק, הוא לא רך והוא לא טעים כמו ההוא, המיתולוגי.
תמיד אני אומר שאחרי חופש צריך חופש,
וזה כי בד”כ, בכל פעם שיש חופש אז יש מלא תוכניות ואז אתה בעצם יותר עייף בחופש הזה מאשר בשגרה הרגילה,
אז צריך חופש מהחופש כדי באמת לנוח בבטלה טוטאלית [חלום חיי] ולצבור אנרגיה לשגרה שמאיימת להגיע.
