הפעם הראשונה שקראתי על Merveilleux [מָארְבֵיוֹ] היה בפוסט של מר לייבוביץ, שמספר על איזו חנות בפריז [שיש לה כמה סניפים] ושמה Aux Merveilleux de Fred, שמוכרת רק דבר אחד: עוגות קטנות המורכבות מבסיסי מרנג במילוי וציפוי קצפת.
הריצו קדימה כמה שנים, אני ומאיה נמצאים בפריז ביום אפרורי ו, אממ, גשמומי, ובדרך למלון מחנות התבלינים עם השם המעניין Izraël אנחנו קולטים מעבר לכביש סניף של אותו מר פרד!
היוש וברוכים הבאים ל- “פריז לחובבי קונדיטוריה” הרי הוא פוסט פריז המפוצפץ שלי, שבתקווה יעזור לכל מי שמתכנן טיול קונדיטורי לפריז, בין אם לאכול, לקנות, לצלם, או סתם לטייל ולרייר על עוברי אורח! סתם אתם לא תריירו על עוברי אורח, אלא על העוגות שלכם. סתם לא על העוגות, מריירים הרי לפני שהעוגות מגיעות, אז זה בטח יהיה על החולצה או משהו. מזל שזו בירת אופנה, בטוח נמצא סינר יפה.
אזהרה: זה יהיה ארוך.
אז איפה נתחיל? נראה לי בשדה תעופה. רוב הטיסות נוחתות בשדה התעופה “שארל דה גול” [CDG] כשהגייט של ישראל בד”כ מרוחק ומנודה מהמחנה כמו חולה צרעת. אבל נו מילא. כשאני ומאיה [שאגב, אם יש מישהו לטוס איתו לפריז, זו מאיה, שאשכרה מכירה את פריז לפי מקומות וסימוני דרך, ולמעשה, מסתובבת לה בפריז עם אופניים ופנכת מלח כאילו היא ביפו- עוד על כך בפוסט המרהיב שלה] נחתנו בפברואר שם, היה תור ע-צום בביקורת גבולות, והיה רק פקיד אחד מנומנם ודי שבוז שדרכו צריך לעבור. לעומת זה, באוגוסט, הגעתי עם הדר [אקא sister from another mister] והיו שם 4 דלפקים! והם תקתקו את האנשים כמו מפעל ייצור ביפן. אחרי שאתם עוברים אותו ומקבלים את המזוודות, אתם צריכים להגיע לפריז. אנחנו תמיד בחרנו להגיע לפריז ברכבת [כי אין לנו הרבה לסחוב], וכשהגיע הזמן לעזוב אותה ולחזור לארץ- אז לעשות את זה במונית [כי אנחנו נסחוב הרבהההההההה].
תמיד כשאני חוזר מפריז, יש קינוח אחד שאני מרגיש צורך עז להכין בשניה שאני מגיע הבייתה.
כאילו, הצורך הזה מתחיל עוד בפריז. בפעם הקודמת זה היה טארט הלימון מהפטיסרי של סיריל ליניאק, והפעם זה היה טארטלט שוקולד חלב, קרמל ובוטנים מלוחים של מיסייה הרמה, שהוא מכנה אותו “טארטלט שוקולד חלב אינסופי”. בד”כ בקולקציית האינסוף שלו יש טעם אחד דומיננטי שמככב בכל אלמנט בקינוח; פה יש כמה טעמים- שוקולד חלב, קרמל, ובוטנים- ובכל זאת הוא קרא לזה “שוקולד חלב אינסופי”. לא יודע למה, אבל למי איכפת.
אתם אוהבים דבש?
אני לא.
ואני לא רוצה לאכול את זה, לטעום את זה, להריח את זה, לראות את את זה או לשמוע את זה. בעצם, לא איכפת לי לראות או לשמוע את זה אם זה גדוש במליזמות והיי נוטס ועקב סטילטו איקוני במיוחד.
כן כן, אני יודע, נשמע אולי קצת הזוי.
גם לי בהתחלה. אבל אחרי שטעמתי את מקרון המוגדור של פיירוש- שהוא לדעתי המקרון הכי טעים שלו, לפחות נכון לפברואר 2016- הבנתי שזה וואחד שיחוק. גם מה שגאוני בזה זה שזה כזה [חה] פשוט! אבל בלתי צפוי. כמו ביונסה.
אז את השיחוק הזה החלטתי ליישם כטארט פסיפלורה ושוקולד חלב. מה שהיה קצת בעייתי בטארט הזה, זה שלמלית צריך מחית פסיפלורה קפואה. ומחיות פרי זה די יקר, וקצת קשה למצוא בארץ [כמו את ביונסה]. קונדיטוריות בד”כ משתמשות במחיות קפואות כי זה איכותי ועקבי- ואז קל לייצר כמויות מסחריות [או פשוט גדולות], כשיודעים שהטעם יהיה אותו דבר בכל פעם שמשתמשים בהן. וזה גם יותר מהר.
