תגידו לי, מי העורך/ת המוזיקלי/ת של רדיוס?
אני יכול להכין להם עוגה? כי יש לתחנה הזו נטייה, ברגע הכי קריטי בנסיעה שלי, פתאום לשים שיר שמחזיר לי את התקווה באנושות בחיים בנסיעה. נניח שבוע שעבר, נהגתי באוטו בדרך לעבודה, ורגע לפני שהחלטתי שיהיה יום נוראי כי כל השירים ברדיו דיכאו לי את הפרצוף וזה מתחיל לי את היום ברגל שמאל, אני מעביר תחנה ושומע בלדה מתחילה לנגן. ואז:
וואי וואי, זה היה צמוד.
ואני לא מדבר על השמלה של מאריה. אבל אתם, בעמוד הפייסבוק, בחרתם בחיתוכיות שוקולד, קרמל ואגוזים כמתכון הבא שאתם רוצים שיעלה! אז נתחיל? זה מאוד פשוט:
יאבה איזה חום אני shvitzingggggggg
זה רק אני או שחם עכשיו בתקופה הזו בצורה יוצאת דופן? אה זה רק אני? אה, זה תמיד ככה בקיץ? רגע, זה נחשב כבר קיץ? רגע, עברנו כבר את פסח? רילי? יואו, נכון חם עכשיו בתקופה הזו בצורה יוצאת דופן?
צ’מעו סיפור משעשע:
לפני כמה ימים הייתי בסופר, וכשרציתי לשלם, הלכתי לקופות העצמיות/עצמאיות האלה, שבהן מעבירים את הפריטים לבד, ואז משלמים באשראי. איך שהגעתי לשם, הגיעה אחת מהקופאיות-המשגיחות שמסתובבות ליד הקופות הנ”ל, והתנהל הדיאלוג הבא:
אויש איזה יופי. השמש זורחת, המזג אוויר קיצי ולמאריה יצא שיר דנדש! מה עוד אפשר לבקש?
אפשר לבקש בראוניז! ועם קמח שיפון!! האמת שאחרי ההצלחה של עוגיות השוקולד-שיפון, זה היה רק מתבקש.