
או. אם. סי.


אתם יודעים מה קלטתי אתמול?


שעוד -שבועיים- פסח!!

איזה הזוייייייי. זה כאילו רק לפני 3 חודשים התחילה השנה.


או. אם. סי.


אתם יודעים מה קלטתי אתמול?


שעוד -שבועיים- פסח!!

איזה הזוייייייי. זה כאילו רק לפני 3 חודשים התחילה השנה.


הפעם הראשונה שקראתי על Merveilleux [מָארְבֵיוֹ] היה בפוסט של מר לייבוביץ, שמספר על איזו חנות בפריז [שיש לה כמה סניפים] ושמה Aux Merveilleux de Fred, שמוכרת רק דבר אחד: עוגות קטנות המורכבות מבסיסי מרנג במילוי וציפוי קצפת.

הריצו קדימה כמה שנים, אני ומאיה נמצאים בפריז ביום אפרורי ו, אממ, גשמומי, ובדרך למלון מחנות התבלינים עם השם המעניין Izraël אנחנו קולטים מעבר לכביש סניף של אותו מר פרד!


אני לא אוהב שוקולד ותפוז.

זה מה שאמרתי לעצמי, בכל פעם שראיתי את תמונת השער בספר הקינוחים של פייר הרמה ודורי גרינספן. עוגת מוס שוקולד ולימון? אין מצב ששוקולד הולך טוב עם לימון. הוא בקושי הולך טוב עם תפוז. אז עם טעם שהוא יותר אסרטיבי? אין מ-צ-ב.


יאבה.

לפני חודש בערך, שמעתי ברדיו, בתוכנית ‘מנהרת הזמן’, שזו תוכנית שמשמיעה בדרך כלל שירים כמו The winner takes it all, או Holding out for a hero, את Can’t get you out of my head של המלכה מינוג. אתם קולטים?
[עריכה 26/03/2018: את הפוסט הזה פרסמתי לפני 3 שנים. לפני כמה שבועות, מצאתי תמונות של הדרך הקלאסית לקישוט העוגה, והתאהבתי- במקום המראה המזוגג למחצה, העוגה מכוסה לחלוטין בגנאש, והחלק העליון חרוץ באיקסים, כשבצדדים יש אגוזי לוז מולבנים.
אז את התמונות המקוריות בפוסט מלפני 3 שנים השארתי, אבל הוספתי כאן למעלה גם את התמונות העדכניות, שמדגימות את הגימור הקלאסי לעוגה. כמו כן הוספתי עדכון קטנצ’יק למתכון עצמו לכל מי שמעוניין לקשט באותו אופן. וכעת, לפוסט המקורי:]

אוי איזה שבוע כיפי!

שבוע שעבר קצת הרגשתי חלושעס. יום ראשון בכלל לא ידעתי אם יש טעם לחיים [כי הייתי מצונן אז חוש הטעם שלי שבת] אבל לאט לאט השבוע נהיה יותר ויותר נחמד- אולי כי לקחתי כ”כ הרבה כדורים אז הייתי לגמרי היי- אבל גם בלי קשר; נניח, מאריה הופיעה אצל ג’יימס קורדן והייתה מהממת כהרגלה. זה כבר סיבה לשמוח.
