
טוב, אז לפני כמה ימים ישנתי לי בפנאן, ביום חופש משובח, מטופח, מבורך;

כשלפתע שמעתי, באמצע הלילה,

רעם.

אבל מה זה רעם, סופר רעם! עם גלימה, בלי משקפיים, ותחתונים מחוץ למכנסיים!

טוב, אז לפני כמה ימים ישנתי לי בפנאן, ביום חופש משובח, מטופח, מבורך;

כשלפתע שמעתי, באמצע הלילה,

רעם.

אבל מה זה רעם, סופר רעם! עם גלימה, בלי משקפיים, ותחתונים מחוץ למכנסיים!

אתם מכירים את זה שבקיץ, יש ימים שלמרות שממש ממש ממש חם בהם-

אז ברגע שאתה יוצא החוצה והשמש מלטפת לך את הפנים- אתה מרגיש שוואלה, החום בכלל לא מזיז לך,

וזה כיף פשוט להיות בחוץ באוויר הנעים עם כל הויטמינים הד[י]רושים ושאר האנשים שמתהלכים בבריזה, בפנאן, ברוגע?

גם אני לא.

אם אתם קצת מכירים אותי, אתם יודעים שאני מסוג האנשים שמחפש סימנים.

סימנים שבד”כ רמוזים, חבויים, צפונים, אבל האמת היא שבד”כ אני לא מגלה אותם אלא רק אחרי שהם מתעלים את האלכסיס הפנימית שלהם ונותנים לי שתי שטוזות פליק פלאק.

וגם אם לפעמים כלומר לרוב אני מגלה את הסימנים רק בדיעבד, זה כמעט תמיד קורה אחרי שהלכתי בכל מקרה לכיוון שהם סימנו לי, מה שמשמח אותי כי גם אם אני מפספס אותם- אז בכל מקרה יש אצבע, מחודדת ציפורניים כמובן, שנותנת לי נאדג’ קטן לכיוון הנכון.

כי אני באמת מאמין שמה שצריך לקרות- קורה.

ככה עם הפוסט הזה.

אתם יודעים מה בא לי לקינוח החג?

עוגת תפוחים. בחושה, קלילה, זריזה.

וזה לא משהו שנאמר בקלות פה כי עוגות בחושות בעיניי צריכות להיות שוות את זה כי הן הרבה פעמים יותר משעממות מכפכף גומי, וזה הרבה פעמים מתורץ בקלות וזריזות ההכנה שלהן.

אך לא ולא! אז מה אם זה רק לערבב חומרים רטובים ויבשים. החיים קצרים מדי בשביל שהארוחות שלנו, שהן לכשעצמן פריבילגיה שלהרבה אנשים בעולם אין, לא תקבלנה לפחות 790 נקודות;


יאבה.
אוטוטו ספטמבר.
אתם יודעים מה זה אומר???
שזה חודש אחד לפני אוקטובר הקדוש.

בצק החלב
אבל גם-