תגידו לי, מי העורך/ת המוזיקלי/ת של רדיוס?
אני יכול להכין להם עוגה? כי יש לתחנה הזו נטייה, ברגע הכי קריטי בנסיעה שלי, פתאום לשים שיר שמחזיר לי את התקווה באנושות בחיים בנסיעה. נניח שבוע שעבר, נהגתי באוטו בדרך לעבודה, ורגע לפני שהחלטתי שיהיה יום נוראי כי כל השירים ברדיו דיכאו לי את הפרצוף וזה מתחיל לי את היום ברגל שמאל, אני מעביר תחנה ושומע בלדה מתחילה לנגן. ואז:
וואי וואי, זה היה צמוד.
ואני לא מדבר על השמלה של מאריה. אבל אתם, בעמוד הפייסבוק, בחרתם בחיתוכיות שוקולד, קרמל ואגוזים כמתכון הבא שאתם רוצים שיעלה! אז נתחיל? זה מאוד פשוט:
יאבה איזה חום אני shvitzingggggggg
זה רק אני או שחם עכשיו בתקופה הזו בצורה יוצאת דופן? אה זה רק אני? אה, זה תמיד ככה בקיץ? רגע, זה נחשב כבר קיץ? רגע, עברנו כבר את פסח? רילי? יואו, נכון חם עכשיו בתקופה הזו בצורה יוצאת דופן?
בואו נדמיין רגע שאנחנו בשנות ה-80, ואנחנו רוצים להכין עוגה, סתם ככה באמצע השבוע.
[רגע, אם אנחנו בשנות ה-80, אתם חייבים לבחור צד. ירדנה או עופרה? בעצם אל תספרו לי, אני לא רוצה לדעת].
אז איזו עוגה נכין? בטח עוגת תפוזים, או עוגת שוקולד מהירה. או עוגת ביסקוויטים.
[רגע, זה בלוג אוכל. אני צריך לתקן את השאלה מקודם: חנה שאולוב או נירה שויאר? בעצם אל תספרו לי, אני לא רוצה לדעת].
צ’מעו סיפור משעשע:
לפני כמה ימים הייתי בסופר, וכשרציתי לשלם, הלכתי לקופות העצמיות/עצמאיות האלה, שבהן מעבירים את הפריטים לבד, ואז משלמים באשראי. איך שהגעתי לשם, הגיעה אחת מהקופאיות-המשגיחות שמסתובבות ליד הקופות הנ”ל, והתנהל הדיאלוג הבא:
