עוגת אופרה היא עוגת שכבות בטעמי קפה ושוקולד, והיא אחת העוגות הקלאסיות בפטיסרי הצרפתי.
וכמו כל קלאסיקה ו/או טלנובלה, יש גם מחלוקת לגבי מי כתר ההמצאה- מצד אחד Dalloyau ומצד שני Lenôtre, אך בזמן האחרון נראה שההסכמה הכללית נוטה לכיוון Dalloyau, שם גם לייבוביץ ממליץ לטעום אותה.
לא נראה לי שיש בית ספר לקונדיטוריה שלא מלמד איך להכין עוגת אופרה [או איזושהי וריאציה שדומה לה], והיא מורכבת משכבות של עוגת [ספוג] שקדים [שנקרא ז’קונד], קרם קפה, גנאש, ולבסוף- זיגוג שוקולד.
תמיד אני אומר שאחרי חופש צריך חופש,
וזה כי בד”כ, בכל פעם שיש חופש אז יש מלא תוכניות ואז אתה בעצם יותר עייף בחופש הזה מאשר בשגרה הרגילה,
אז צריך חופש מהחופש כדי באמת לנוח בבטלה טוטאלית [חלום חיי] ולצבור אנרגיה לשגרה שמאיימת להגיע.
אני שמח לבשר לכם חגיגית, שאחרי שבועיים ארוכים ועייפים, עם שנ”צים באורך 5 שעות ותפקוד זומביאני בשעות הפעילות,
הג’ט לאג מאחוריי!
בשעה טובה באמת, כי כבר לא מצאתי שום דבר מעניין בתקרה שלי בכל הלילות האלה שניסיתי להירדם אבל נראיתי כמו רמונה סינגר באמצע הראנוואי.
רולדה, בבסיסה, היא עוגה שטוחה, שממולאת בקרם, ומגולגלת לגלילה שאח”כ נפרסת לפרוסות שמנמנות.
העוגה הקלאסית לרולדות היא עוגת ספוג- שהיא עוגה המבוססת על קצף ביצים והיא כמעט ללא שמן או שומן. זה מאפשר לעוגה להיות גמישה ולהתגלגל בקלות מבלי להישבר ולהיסדק.
לפעמים משתמשים בג’נואז, שלה יש תוספת שומן, בד”כ חמאה מומסת, שמעשירה קצת את העוגה ומוציאה אותה מהמרקם המצ’עמם קצת, אבל זה לא ממש עוזר לעוגה להיות גמישה וקלה לגלגול.
בגלל זה, בדרך כלל כשמכינים רולדות, צריך לחלץ את העוגה השטוחה מהתבנית ולגלגל אותה במגבת בעודה חמה [כדי להרגיל אותה למצב המגולגל הזה כל עוד היא גמישה], ואז לתת לה להתקרר כך, ואז לפתוח אותה, למלא ולגלגל שוב.
שזה קצת מעיק וקצת יותר מלכלך.
אוקיי אוקיי אוקיי אוקיי,
הגרסה המקורית של כריסטוף וקמיל
יש עוד פחות משבוע עד שג’ק וקארן יפציעו לחיינו שוב, וההתרגשות בשיאה.
לא התרגשתי כ”כ מאז.. מאז..
