מנגו זה מהפירות המתוקים אלה שלא נוהגים לאפות איתם. קודם כל זה בעיה למצוא כאלה עם טעם ממש חזק ומנגו-י. אוי וגם לפעמים יש את הסוג הנוראי הזה עם הסיבים שלוקח חצי שעה לאכול אותם, ואם רוצים לקלף אותם יש את הרעש ה”גירודי” המצמרר הזה -וואי אז אתם יכולים לדמיין איזה מזעזע זה לאכול עוגה או פאי ואז להיתקע באחד הסיבים המחרידים האלה?- אבל אניוואי גם אם כן מוצאים מנגו חלק עם טעם חזק, באפייה- הטעם שלהם, כמו של הרבה פירות, קצת הולך לאיבוד.
איזה מצחיק זה שברגע שנותנים למשהו שם צרפתי, הוא פתאום נשמע מסובך ומורכב. Mille-feuilles, Clafoutis, .Gerard Depardieu בקושי לקרוא אותם אפשר, אז להכין?! גם ככה אני צריך לקרוא מלא מאמרים תיאורטיים וערטילאיים לעבודת הסמינר שלי [שאוי, זה מזכיר לי, אני חייב לסיים להתחיל אותה]; אני לא צריך להוסיף לעצמי עוד מילים עם מיליארד עיצורים שאפילו לא טורחים להגות אותם.
אתם יודעים, תמיד הסתקרנתי לגבי לחם שחור. למה הוא שחור? איך הוא שחור? האמת שהוא לא שחור, הוא חום כזה, אבל זה לא משנה באמת. כשהייתי קטן עוד היינו בטוחים שכל דבר שחור הוא יותר בריא [איך הוא מרזה, אחרת?], אז התייחסנו גם ללחם השחור האחיד כבריא יותר, וגם לסוכר החום [היי, למה לא קוראים לזה סוכר שחור?], וגם לשקיות החומות ול-m&m החומים. סתם לא, לא היו שקיות חומות כשהייתי קטן. מעניין למה. טוב בעצם תמיד במאפיות היו שקיות חומות אז בעצם התכוונתי שלא היו שקיות חומות בסופרים ובמכולות. לא, בעצם גם בסופר היה, כי אם נגיד הלכתם לקנות איזה רוגלך/בורקס פיצה בסופר אז גם היו מביאים שקיות חומות כאלה! אז בעצם מה שהתכוונתי זה שלא היו שקיות חומות קטנות– אוך, לא משנה.
