טוב, בתכל’ס???
יש מעט מאוד ניחוחות אפייה שמשתווים לזה של מאפה שמרים שיוצא מהתנור.
אני זוכר שכשהייתי קטן [אמ, יותר], אז ליד בית הספר לא הייתה שום מאפייה, שום קונדיטוריה, שום בית מאפה בקרבת מקום, ובכל זאת!
תמיד בשישי היה ריח של מלא עוגות שמרים שנאפות מהבתים של כל דיירי האיזור.
אלא אם כן הייתי נשאר מאוחר בשישי בגלל ריתוקים או עונשים ואז היה ריח של חריימה.
סתם לא הייתי נשאר אף פעם מאוחר בשישי אני לא יודע על מה אתם מדברים מה זה חריימה הכלב אכל לי את האישור זה היה ככה כשהגעתי.
אתם יודעים מה בא לי לקינוח החג?
עוגת תפוחים. בחושה, קלילה, זריזה.
וזה לא משהו שנאמר בקלות פה כי עוגות בחושות בעיניי צריכות להיות שוות את זה כי הן הרבה פעמים יותר משעממות מכפכף גומי, וזה הרבה פעמים מתורץ בקלות וזריזות ההכנה שלהן.
אך לא ולא! אז מה אם זה רק לערבב חומרים רטובים ויבשים. החיים קצרים מדי בשביל שהארוחות שלנו, שהן לכשעצמן פריבילגיה שלהרבה אנשים בעולם אין, לא תקבלנה לפחות 790 נקודות;
אתם אוהבים ביסקוטי?
לא יודע, אני הייתי בטוח פעם שאני לא סובל ביסקוטי. זה כאילו קשה מדי, ואגוזי מדי, ומתוק מדי, ו… מדי מדי. אז וויתרתי עליהם מראש, וכל פעם שמישהו הציע לי ביסקוטי, או שראיתי מתכון לזה, אפילו לא חשבתי על לנסות. אבל אז, ראיתי את הביסקוטי האלה בספר החדש של ג’וי ווילסון, ומשהו בפתיח של המתכון שם, שדיבר על איך הרבה עוגיות ביסקוטי נחושות בדעתן לשלוח את אכלניהן לרופא השיניים, ממש דיבר אליי [ע”ע בעיות 1 ו-3] ושכנע אותי להכין אותן.
איך יודעים שהגיע הסתיו?
כשהעץ בגינה משליך את עליו? כשהארון מתמלא בבגדים ארוכים? כשרואים נחליאלי ארוך-זנב? כשמתפרסמים ברשת מתכוני מרקים? כשהשירים ברדיו יורדים במקצב?
