שמעתם פעם על moon-pie??
זה חלק הכרחי ב-road trips, כשעוצרים בדרך לתדלוק [תרתי-משמע]!
וזה גם מה שמקבלים אחרי הנשיקה הראשונה!
אבל אם אתם לא רורי גילמור [ולמה שתהיו אם אפשר להיות לורליי או אמילי או סוקי או אפילו קירק רק גאד לא היא], אז אתם אולי מכירים את זה בתור חטיף שכורך מלית מרשמלואית בשני ביסקוויטים עגולים ועטוף כולו ברחמים בשוקולד; אם נשמע לכם מסובך, פשוט תחשבו סנדביץ’ קרמבו.
לפני כמה זמן, קמתי בבוקר.
ביום שבת!
שזה ה-day of pre-rest ולכן אני יכול לקום ממש ממש מאוחר כי בתור קונדיטור אני רגיל לקום סופר מוקדם לעבודה, אבל היום אין עבודה ואני יכול לעשות מה שבא לייייייייי
מפה לשם, קמתי ב-07:00.
טוב יאבההההההה אתם לא מבינים מה קרה לי עכשיו.
אז אני שוכב לי במיטה, מנסה בכל מאודי להכנס לתרדמת סוכר של אחר הצהריים,
מנסה מנסה,
ולא מצליח!
עכשיו זה הזוי כי אני בד”כ צריך להגיד תודה אם אני בכלל מגיע למיטה לשנ”צ היומי; בד”כ הוא תוקף הרבה לפני שאני מגיע לחדר השינה. בסלון, במרפסת, במטבח. בשירותים. כל מצב שהוא לא אנכי הוא סכנת שנ[פ]צות.
אוי, איזה חמים ונעים היה היוםםםם
איזו הקלה אחרי הקיפאון של השבועות האחרונים! בייחוד בבקרים. מה נסגר עם המעלות החד ספרתיות שנושקות לאפס??
טוב, יש לי חדשות רעות וחדשות טובות.
החדשות הרעות הן שטופ מודל, אחרי 22 עונות, עומד להסתיים. 22 עונות! ב-12 שנים! 12 שנים של ג’ניס דיקינסון, ונייג’ל ברקר, וקימורה לי סימונס, ואנדרה לאון טאלי, וטוויגי! ומר וגברת ג’יי! ושל I’m not here to make friends כועס וזועם! או של I’m prettier than all the girls in here מייבב ומגומגם! ושל מייקאוברס ושל smize ו-fierce ועוד רבות וטובות. הו, טיירה. אני אתגעגע.
