טוב פיפל, אנחנו בצרה.
אני באיחור אסטרונומי בכל הסדרות שלי, וספויילרים אורבים בכל פינה. אתם יודעים מה זה אומר?
שאני לא יכול להכנס לשום מקום, וירטואלי או מציאותי, שיש בו סיכון סדרתי ונפשי, וזה כולל ולא מוגבל ל-פייסוש, אינסטוש, אתרי חדשות ומיילים, תוכניות מסויימות בערוץ 10, ערוץ E בשלמותו, ובהיקף גדול יותר- כל פעילות חברתית שכוללת אינטרקציה עם יצורים חיים ונושמים כל עוד הם מעורים, ולו קמעה, בתרבות פופ, או שחיי יהרסו כליל ובאופן בלתי הפיך.
לפני הרבה הרבה שנים, בתוך יער עבות,
[האמת שזה לא היה לפני הרבה הרבה שנים. זה היה בשבוע שעבר. כאילו, אני יכול להתחכם ולהגיד שזה היה לפני 0.019 שנים, ואז להתחכם ולהגיד שזה הרבה במונחים של שיעורי סטטיסטיקה אחרי ארוחת צהריים ביום גשום כשזה השיעור האחרון, ואז להמשיך להתחכם עד שתיגמר לי הסוללה.] [והאמת שזה לא היה בתוך יער זה היה ליד יער, והאמת הנוספת היא שזה גם לא היה יער זה היה גן, אבל אני יכול להתחכם ולהגיד שזה יער במונחים מדבריים (?) ולהגיד שזה “בתוך” בפרופורציות של גלקסיות (יש מילה לזה? גלקטוני? גלקטיאני? עזבו, של גלקסיה) ואני אחדול עכשיו]
אני ואפרת קבענו להיפגש! האמת שתכננו להיפגש עוד הרבה לפני זה. וה”הרבה” הזה כן בפרופורציות של גלקסיות. חודשים עברו והנה נמצא יום פנוי, או כמה שעות פנויות ביום אחד, ששנינו יכולים להיפגש!
יאבה איזה חום אני shvitzingggggggg
זה רק אני או שחם עכשיו בתקופה הזו בצורה יוצאת דופן? אה זה רק אני? אה, זה תמיד ככה בקיץ? רגע, זה נחשב כבר קיץ? רגע, עברנו כבר את פסח? רילי? יואו, נכון חם עכשיו בתקופה הזו בצורה יוצאת דופן?
אויש איזה יופי. השמש זורחת, המזג אוויר קיצי ולמאריה יצא שיר דנדש! מה עוד אפשר לבקש?
אפשר לבקש בראוניז! ועם קמח שיפון!! האמת שאחרי ההצלחה של עוגיות השוקולד-שיפון, זה היה רק מתבקש.
אתם יודעים מה הייתי רוצה?
כאילו, הרבה דברים. נניח שמאריה תבוא לארץ. או שהיו מחזירים את המיני-אוריאו לסופר. אבל לענייננו: שאיזה יום אחד, הייתי קם, אפילו באמצע הלילה, ומתחיל לאפות את כל הדברים שאני רוצה. בלי הפרעות, בלי אילוצים, בלי עבודה, או שיעורים, או כביסה או פרסומות בפלאפון שמתקשרות מחסוי ומחכות שאני אגיד “הלו?” בשביל להתחיל את ההקלטה [מכירים את זה? איזה הזוי זה] [וקצת קריפי].
