כשהייתי קטן [יותר], עוגת היומולדת הקבועה שלי הייתה עוגת היער השחור.
וכשאני אומר “קבועה” אני כמובן מתכוון שקיבלתי אותה בשנה אחת, גג שנתיים, כי מהר מאוד הבנתי ש-I can do better.
ואז עברתי לקורבן הבא.
[אבל זה סיפור לזמן אחר]
ואם תשאלו- מה כבר יש להרוס בעוגת שוקולד עם קצפת ודובדבנים?
אתם מכירים את זה שלפעמים אתם ממש ממש אוהבים משהו,
בלי סיבה מיוחדת,
בלי הסבר הגיוני,
פשוט כי ככה,
ופתאום אתם מגלים פרט אינפורמטיבי שמסביר את הכל?
אוקיי פיפס,
הגיע הזמן לחזור למקורות,
כי מה שאתם צריכים זה יצירת אומנות,
ואת זה-
אני עושה.
עוגת השוקולד של קלייר דמון היא אחת מעוגות השוקולד האיקוניות בפטיסרי הפריזאי, ולקח המון המון זמן עד שהמתכון שבאמת משתמשים בו אצלה התפרסם.
לכאורה.
טוב תקשיבו.
אם יש עוגה אחת שאני מחכה כללללל שנה לעונת התותים בשביל להכין אותה-
טוב זו בעצם שתיים.
הראשונה היא למעשה טארט; התותים הניאוקלאסי!
הוי, הוא כזה מוש.
והשניה היא פרזייה.
כאילו, יש טעם לכתוב פוסט כשזה השם של העוגה? יאללה למתכון:
[גם פה צילמתי כל שלב במתכון כי אני יודע שזה עוזר להרבה אנשים כשיש עזרים ויזואליים ביחד עם המתכון הכתוב. מקווה שזה יעזור!]
