אמג עוד מעט נגמרת השנה ומה לעזאזל יכול לרומם אותנו חוץ מהעובדה שמאריה במקומה הראוי בפסגת הבילבורד hot100??

כי גם ככה מאוקטובר זה מרגיש כאילו נפלנו לתוך בור שהדבר היחידי שיש שם זה אנני דוק וברנדי רודריק אחרי שהן שכנעו את טרמאפ לפטר את מליסה ריברס.

אז בהתחלה היו לנו כמה פחמימות מסופגנות כדי להטביע את יגוננו בהן.

אבל עכשיו? מה ינחם אותנו??

למזלנו [=כם], לפני כמה זמן ראיתי מתכון לעוגת גבינה בווארית בספר süss של אודרי לאונרד, וגם אני וגם אתם יודעים שלא יכולתי לראות מתכון בשם “עוגת גבינה בווארית” ולא להכין אותו. נכון? נכון.

להמשיך לקרוא ←

לפני הרבה מאוד זמן,

אני עדיין יכול לזכור,

איך המוזיקה הייתה גורמת לי לחייך.

סתם לא, זה אמריקן פאי; היום הקטגוריה היא:

להמשיך לקרוא ←

לפעמים בחיים, הזמן קצר והמלאכה ממש ממש מרובה.

כמו, למשל, אחרי שחוזרים מחופשה של שבוע וחצי בחו”ל לעבודה, ומגלים שהמזגן נסתם והמיקסר התקלקל וחסרים אנשים והמלאי ריק ושבועות מתקרב בצעדי ענקקקקקקק כאילו נעמי קמפבל עכשיו צועדת לכיווני בראנוואי ואני טיירה בנקס ואין לי מקום לברוח.

להמשיך לקרוא ←

אם אתם מסתכלים קצת על הויטרינות של הקונדיטוריות בארץ [שאם נהיה קטנוניים הן מצרך נדיר, אבל נו מילא], תוכלו לזהות 2 סוגים של עוגת גבינה: אפויה וקרה.

שהן כמעט תמיד הנושא של המשפט השני אחרי שמתחילים לדבר על עוגת גבינה.

אבל, בין האפויה עם הקרום השחום לקרה הצחורה והמוסית, בין הפירורים והשטרויזל והפתי-בר, תוכלו למצוא לפעמים גם עוגה בלונדינית, קרמית, חלקה ועדינה שיש בה מרכיב אחד חשאי ובכלל לא אקזוטי:

להמשיך לקרוא ←

תגידו, דיברנו כבר על ההנאות הקטנות של החיים?

כי אני זוכר שקצת הזכרתי את זה מתישהו. בהתחלה חשבתי שזה בפוסט הלרלור “שחורדיניז“, אבל אולי טעיתי. אניוואי, לפני כמה זמן החלטתי ליהנות מכל דבר קטן שיכול לשמח אותי.

זה יכול להיות, למשל, שצריך לשקול 74 גרם חמאה ויש לי בדיוקקקקק 74 גרם בחבילה הפתוחה. או שאין אף אחד בתחנת דלק ואז אני יכול לבחור איזו עמדה שאני רוצה מבלי להסתובב על צירי כמו ספה בחדר מדרגות. או שהחלטתי לא לשטוף את האוטו כי אמרו שלמחרת יהיה אובך, ולא רק שהיה אובך והחזאים/ות צדקו, אלא שגם אחרי זה היה גשם פעמיים, אז אחד אכן המיט את ג’יפתו על האוטו, אבל זה שאחריו ניקה אותו לגמרי! הידד.

להמשיך לקרוא ←