טוב, אתם לא מבינים מה קרה לי.
לפני כמה זמן התחשק לי להכין עוגת מוס מצנצנת הנוטלה שעמדה לי במזווה וקראה לי להשתמש בה לפני שהיא תקרא לרשויות הרווחה. עכשיו זכרתי שיש איזו עוגה אחת, שראיתי לפני המון זמן איפשהו בסייברספייס, שרציתי להכין, ואפילו הדפסתי את המתכון שלה כדי שהיא לא תישכח ממני. אבל אז הסתכלתי לעבר קלסרי המתכונים שלי והגעתי למסקנה שיהיה יותר קל לחפש את המתכון ברשת מאשר לפשפש בבלאגן המקלוסר שלי.
אתם אוהבים ביסקוטי?
לא יודע, אני הייתי בטוח פעם שאני לא סובל ביסקוטי. זה כאילו קשה מדי, ואגוזי מדי, ומתוק מדי, ו… מדי מדי. אז וויתרתי עליהם מראש, וכל פעם שמישהו הציע לי ביסקוטי, או שראיתי מתכון לזה, אפילו לא חשבתי על לנסות. אבל אז, ראיתי את הביסקוטי האלה בספר החדש של ג’וי ווילסון, ומשהו בפתיח של המתכון שם, שדיבר על איך הרבה עוגיות ביסקוטי נחושות בדעתן לשלוח את אכלניהן לרופא השיניים, ממש דיבר אליי [ע”ע בעיות 1 ו-3] ושכנע אותי להכין אותן.
