מרק עגבניות גוּגְ’רַאטִי

גוג’ראט היא מדינה במערב הודו, שהמטבח שלה [=המטבח הגוג’ראטי] קליל, מחמם, שופע ירקות וקצת מתקתק, והמרק הזה של מדהור ג’אפרי [מתוך At Home with Madhur Jaffrey] הוא בדיוק מה שמתחשק לי בימים האלה: משהו מהיר הכנה שיכול גם להיעשות מראש [הוא רק משתבח עם הזמן, כמו קייט בלנשט], קליל והולך כמעט עם כל דבר לארוחת צהריים או ערב.

במתכון המקורי ממליצים להכין רסק עגבניות ביתי ע”י צמצום איטי של מלאמלא עגבניות, ואז להוסיף מלח, למעוך ולהמשיך להוציא ת’מיץ לעגבניות, תוך כדי ערבוב מתמיד כדי שהעגבניות לא תישרפנה. ואז גם צריך לסנן/לטחון את הרסק. בפעם הראשונה שהכנתי את המרק עשיתי את זה, וזה היה ניג’וס-על. וזה אפילו היה פחות טעים מאשר כל שאר הפעמים שהכנתי מאז, כשהשתמשתי ברסק עגבניות קנוי. ווהו!

מה שכן, אם אתם מחליטים לקנות את הרסק [מה שאני ממליץ], תחפשו פסאטה; זה נמצא איפה שכל הרסק עגבניות/עגבניות מרוסקות/כתושות/קצוצות וכו’ בסופרים, אבל זה בבקבוקי זכוכית ויש לזה ממש טעם של עגבניות, ולא טעם מתוק וקטשופ-י כזה.

מרק עגבניות גוּגְ’רַאטִי

בנוגע לאספטידה: אספטידה זה תבלין הודי, שכמעט תמיד אופציונלי לגמרי, אז אל תילחצו אם אין לכם אותו ו/או אתם לא יודעים מה זה. בחנויות ההודיות קוראים לזה לפעמים “הינג”, וזה בא בקופסאות קטנות כאלה ונשמרות מלא זמן כי משתמשים בזה ממש מעט בכל פעם. אני אוהב להשתמש בו כי יש לו טעם של בצל ושום, וארומה כמהין-ית [בלי כל הטרחה/המשכנתא הנוספת]. אם אתם לא רוצים לוותר על הטעם הזה במרק אבל גם לא רוצים ללכת לחפש את זה [עצלנים!! סתם-], אז פשוט תחממו קצת את השמן במחבת, תשחימו בצל קצוץ, ותוסיפו שן שום מעוכה [ולא קצוצה/טחונה] לפני שאתם ממשיכים במתכון [החרדל והכמון וכו’].

  • 3 כפות שמן
  • קורט אספטידה/הינג [אופציונלי]
  • 1/2 כפית גרגרי חרדל חומים/שחורים שלמים
  • 1/2 כפית גרגרי כמון
  • 2 כפות קמח חומוס/קמח עדשים
  • 4 כוסות מים/ציר ירקות [ליטר]
  • 2 כוסות רסק עגבניות [עדיף פסאטה]
  • חופן עלי קארי או 6 עלי ריחן/בזיליקום
  • 1/4 כפית אבקת כורכום
  • 1 כפית מלח, או לפי הטעם
  • 1 כפית סוכר, או לפי הטעם [רסק עגבניות פושטי יצטרך קצת פחות, פסאטה קצת יותר]
  • להגשה: פתיתי צ’ילי ו/או כמון טחון

בקערה קטנה הניחו את האספטידה, גרגרי החרדל וגרגרי הכמון.

חממו את השמן בסיר גדול על אש בינונית-גבוהה. כשהוא חם, הוסיפו פנימה את האספטידה, גרגרי החרדל וגרגרי הכמון. כשגרגרי החרדל מתחילים להתפצפץ ולקפץ [קצת כמו פופקורן], תוך כמה שניות, הנמיכו את האש לבינונית-נמוכה. הוסיפו את קמח החומוס/עדשים [אם הוא ‘תוסס’ קצת זה בסדר], וערבבו למשך כמה שניות, עד שהקמח מקבל גוון כהה יותר. תוך כדי ערבוב או טריפה [=עם מטרפה], הוסיפו את המים/ציר בהדרגה, והמשיכו לערבב עד שהכל אחיד ומעורבב היטב. הוסיפו באותו האופן את רסק העגבניות [תיזהרו לא להשפריץ! הוסיפו את הרסק קרוב לסיר], ואז הכניסו פנימה את עלי הקארי/בזיליקום, הכורכום, המלח והסוכר. הגבירו את הלהבה והביאו את המרק לרתיחה, ואז הנמיכו את האש לעוצמה נמוכה, ותנו למרק לבעבע קלות במשך 25 דקות [אין צורך לכסות].

אחרי 25 דקות, כבו את האש, כסו את הסיר, והשאירו את המרק כמה שיותר זמן כדי לתת לתבלינים לשחרר יותר מהטעם שלהם. אבל זה גם טעים כבר עכשיו.

כשאתם רוצים לאכול את המרק, סננו אותו [מכל העלים והגרגרים- אני האמת לפעמים לא עושה את זה כי אני לא אוהב לשטוף את המסננת :\ ] וחממו אותו מחדש. אני אוהב לפזר מעל כל קערת מרק פתיתי צ’ילי ו/או כמון טחון. בתיאבון!

4 thoughts on “מרק עגבניות גוּגְ’רַאטִי

    1. נועם מאת

      תודה!
      האמת קצת חששתי שהחורף נגמר עם החום הזה שהיה מתחילת השבוע, אבל בדיוק היום החל להתקרר שוב [ואפילו ירד גשם!], אז זה בדיוק הזמן להכין מרקים 🙂

להגיב על דניאלה פולק לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.